אדום זקן כתב:
אתה בסהכ מרים להנחתה,לך לאחת ההודעות הקודמות שלי ותראה מה רשמתי,שהשלם גדול מחלקיו אתה יכול לעשות מה שבא לך,שיש אגנדה,תפיסה וראייה לטווח ארוך ולא רדיפה אחרי תארים,אז אין בעיה,עובדתית באותה ברצלונה שאתה מדבר עליה,תמיד מעדיפים מישהו שבא מתוך המערכת,כי שם מגיל הילדים ועד הבוגרים עובדים על אותה שיטה.
ברצלונה אנחנו לא וכנראה לא נהיה,אז בוא נתמקד בהפועל ב"ש ובקהל אוהדיה שלחוץ כמו טמפון אקסארה לארג.
אני הייתי שמח להיות זבוב על הקיר בראיון עבודה של אופיר חיים אצל אלונה. לשמוע אם יש לו תוכנית עבודה להציג, אם יש לו רעיונות וחידושים לקידום הקבוצה מבחינה מקצועית. לשמוע בעיקר אם יש בו משהו שונה מהשכונה הישראלית הרגילה.
יכול להיות שהוא לא שונה. אבל המדד לדעתי צריך להיות אותם דברים שהוא יציג או לא יציג, ופחות כמות התארים שהביא.
מה אנחנו מחפשים הרי? חדשנות, מאמן שיכול להתעלות מעל הבינוניות הישראלית- הן מבחינת האימונים והן מבחינה טקטית, מאמן לומד, מאמן שמביא איתו רעיונות חדשים, ראייה לטווח ארוך, מאמן שמבין שהכדורגל מתקדם ושכדי להתעלות מעל הליגה הזו צריך להתקדם איתו, מאמן שיעבוד וידבר על כדורגל ולא רק על לחימה ואגרסיביות.
אלישע, כמו גם זקני השבט למיניהם (קשטן, שום) לא עונים על ההגדרה הזו- הם מאמנים מקובעים ומיושנים שנשארו מאחור. בכר אולי כן, רב"ש לדעתי מאוד מקובע. הישראלים היחידים שלדעתי קרובים להגדרה הזו הם גוטמן ורוני לוי, ושניהם לא רלוונטיים כנראה.
חלק גדול מהקבוצות המצליחות והחדשניות בעשור האחרון הובלו ע"י מאמנים צעירים שהביאו איתם רעיונות חדשים. פפ, קלופ, סימאונה, רוג'רס, מוריניו. כולם הגיעו מהצלחות בקבוצות קטנות. בישראל רוני לוי עשה דבר דומה עם מכבי חיפה. תקדימים לא חסר.
בשביל להתמודד עם מכבי אנחנו צריכים צוות מקצועי, בראשות מאמן כמובן, שיכולים להיות "לא ישראלים", בחשיבה, בלמידה ובמקצוענות שלהם. ברדה לדעתי עתיד להיות כזה, אופיר חיים אולי גם. בגלל זה אני רק מציע, לא אומר שזה ה-פתרון, אבל שווה לשבת איתו, לשמוע אותו, להתרשם אם יש בו משהו שונה. טפו טפו כרגע נראה שהוא די כישרוני, ולגבי היכולת שלו להוביל בפן המנטלי אין לאף אחד מאיתנו ספק.
