מוני פנאן שם קץ לחייו

[הסניגור האדום]

כעת, לאחר מעצרו ושחרורו בערבות של סמי בכר - בכיר שופטי הכדורסל הישראלי - בחשד (שאומת, אם כי לא הכי מטריד אותי) להעלמות מס, אני יכול רק לומר שאם החשדות שאותם כספים "הולבנו"/הושקעו ב"בנק של מוני" יאומתו - אפשר להגיד קדיש על הכדורסל הישראלי!

ימי משיח צידקנו הגיעו? נו אורי מורך רבך ועטרת ראשך צדק?

[אורי אדום בנשמה]

ימי משיח צידקנו הגיעו? נו אורי מורך רבך ועטרת ראשך צדק?

אני מת על זה שאתה מתחכם!

אז תרגיע ודחוף, חביבי...מדובר בחשד שעולה מאליו נוכח פרשיית פנאן וטרם אומת, וזה ממש לא שמדובר בדרגת חשד כמעט ודאי, אפילו לא קרוב לזה. אני מבין שהחודשיים וחצי האחרונים הם שעתם היפה של עדת שונאי מכבי, בה ההשתלחות במכבי ת"א נהפכה כמעט לסוג של ספורט לאומי, אבל כדאי מאוד שתזהר במילותיך. כי בינתיים עיתון "הארץ" הולך להעשיר את חשבון הבנק של סמי בכר בסכום בן 6 ספרות, ובדולרים..

ואה כן, דיברת גם הרבה שטויות מעבר בדיון הזה...

[אורי אדום בנשמה]

סטטוס מצמרר של האלמנה בפייס, לאחר דחיית תביעת הפיצויים ממכבי ת"א. ליבי איתה

מיומנה של "רוצה להתאבד פחדנית"..
זהו...!!! כבר לא יכולה יותר !!! הכל סוגר עליי. חנוקה בתוככי אפלה קודרת.
החזקים ובעלי הממון מנצחים אותי. המושחתים עושים יד חובקת יד עם הרמאים.
התביעה שהגשתי לפני כחמש שנים וירקתי דם ודמע כדי לנהל אותה למרות הקשיים שנערמו בדרך, נדחתה על ידי בית הדין על פי פסיקת הדין של השופטת.. ומבחינתי נותרתי עם הרגשה כואבת שנעשה לי עוול משווע.
החובות שלי גדלים. נושים עדיין בעקבותיי ועל לא עוול בכפי. חיי הפכו לגיהינום וחיה אותם בינות לקוצים דוקרניים ביותר. חברות וחברים נעלמים מחיי. הצרות מגיעות בשלשות ובצרורות. במשפחה כל אחד עסוק בשלו...
מרגיש לי כטליה נטושה ואובדת.
המקרר מרוקן, החסה כבר חומה ויש עוד שתי פרוסות לחם קל מחיטה טרום נבוטה במקפיא הקטן...לא בטוחה שנותר משהו למרוח עליהן. גם קופסת הטונה האחרונה נאכלה אתמול אחרי האימון...הייתי רעבה חיסלתי את כולה.
שכר הדירה המופקע דופק בדלת כל חודש. אני צריכה להחליט בין הוט לסמארטפון...
יש יום הולדת לנכדה, אבל לא קונה מתנה כי עליי לשלם חשבון חשמל לפני שאשב בבית לאור נרות. סדר עדיפויות של ימי צנע 2015. אי אפשר גם וגם. זה מותרות.. זה אומנם רומנטי אור נרות, אבל רק בסיטואציות מסויימות.
רוצה לקנות ספרים אולם ארנונה ומים קודמים...מפח נפש לתולעת ספרים.
"עוכרי הדין" תובעים בתוקף את שכרם הלא הוגן... עושק בחגיגה דוקרת. אישה במצוקה...אבל מבחינתם הם לא רואים אישה, הם רואים רק שטרות של כסף.
המשכורת שלי מספיקה לכלום. המיניס בבנק גדל ותופס נפח. האשראי נחסם....
לביאה פצועה ממשיכה להשיב מלחמה בשארית כוחותיה כדי לשרוד את שארית נשימותיה האחרונות. הנפש נסדקת וקורסת עד שבא לי למות....מסך שחור נפרס בפניי ולא רואה איך הוא הופך למסך שקוף ומאיר שדרכו אגלה את הנתיב לחיים ללא מאבקים.
כל יום קמה בבקר, לובשת את השכפץ ויוצאת ללחום את מלחמת ההישרדות שלי. לבד !!!!!
וכאן מתחילות לקנן במוחי המחשבות והתהיות איך למות בעצם... ?? איך מתאבדים? איך עושים את זה לעזאזל ??
אז יש כמה אפשרויות:-
לחתוך את הוורידים עם סכין חדה מאוד ויש לי אחת כזאת קטנה אבל ממזרית בתוך מגירת הסכו"מ.. מוציאה הרבה דם....
להגיע לים וללכת וללכת עמוק אל תוך המים עד אשר המים עוברים אותי בגובהם ולהישאר שם עד נשימתי הטובעת האחרונה.
לקחת כבל עבה, לכרוך אותו מסביב לצוואר עד שתיפח נשמתי...
לבלוע את כל כדורי הוואבן וכל כדורי השינה שיש לי בבית , לשקוע אך תוך שינה עמוקה, לא להתעורר יותר ולמצוא את שלוות הנפש הכל כך מיוחלת בשנותיי האחרונות. להגיע אל העולם הבא בלי חניות ביניים בדרך ובלי עצירה לקפה ולהתרעננות.. קו ישיר אקספרס אל עולם העדן. נראה לי הכי כיף....אבל במחשבה שנייה לא רעיון כל כך מוצלח כי אז אפשר למצוא אותי בזמן, להבהיל אותי למיון ושם יעשו לי שטיפת קיבה ואתעורר שוב אל העולם הלא מחבק.
אז אולי רעל !!!!! יש לי כמה בקבוקים של חומרי ניקוי רעילים ועוד מדבירי חרקים ומקקים רעילים וקטלניים. גם אפשרות לא!!??
ובעודי מתלבטת ומתחבטת באיזו דרך לבחור, הפחדנות החלה לחלחל אל תוך מוחי. אל המודע. אני כועסת על עצמי, מאוכזבת מעצמי על הפחדנות הזאת שמשתלטת עליי. אני קופאת. מתאבנת. אולם הקפאון וההתאבנות מהפחד מבורכים הם אולי במקרה הזה.. עובדה...אני עדיין כאן ...כותבת לכם על כך ומשתפת אתכם. בפחדים שלי.
ותמיד אומרים שכדי להתגבר על הפחד ולנצח אותו, צריך להביט לו עמוק בלבן של העיניים. אבל האמת היא שלא הצלחתי להביט אל תוך הלבן של עיני הפחד...הבנתי פתאום שהפחדנות מהפחד חזקה יותר מעשיית המעשה עצמו.
איבוד לדעת הוא הפחדנות בדרגתה הגדולה ביותר; הוא מעלה שאלות ותהיות ודורש הסברים ותשובות.
מודה ומתוודה ,קבל עם ועדה, שהנה הייתי מאוד קרובה לדרגה הגבוהה הזאת ולא רק פעם אחת. אבל תמיד נסוגתי ברגע האחרון. נשארתי עם הפחד. פחדנית נו....כבר אמרתי לכם. פ ח ד נ י ת !!!!!
אז בינתיים נשארתי כאן איתכם ותאלצו לקרוא אותי ולסבול אותי איתכם בשכונה הזאת...עד הפעם הבאה בדרך לאובדן.
בקר של יום חדש, וכל יום מביא עימו את הגוון שלו.
לחיות או למות..הבחירה היא שלנו..