אורי אדום בנשמה כתב:
ליגה ארצית, עונת 89/90, מחזור הנעילה: הקרב על הכרטיס השני ללאומית (דאז הליגה הראשונה) בין הפועל ת"א למכבי יבנה מגיע לישורת האחרונה. שתיהן בשוויון נק', אלא שיבנה היתה על הסוס בשל יחס שערים עדיף. משמע: בהנחה ריאלית שיבנה לא תמעד (בבית מול בית"ר נתניה), הפועל ת"א חייבת לנצח בהפרש מפלצתי את מכבי רמת עמידר כדי לעלות. יבנה אכן עשתה את שלה וניצחה, אלא שהשמפניות נפתחו בסופו של דבר בבלומפילד אחרי שהפועל ת"א תפרה לעמידר שישייה על האפס, במשחק שאלמלא הלובי האדום בתשקורת (שהיה אז חזק פי כמה מהיום) היה ממותג בתודעה לדורי דורות כשערורייתי ברמות ששמורות רק למשחק השרוכים (קארמה, איך שגלגל מסתובב לו, מה שתרצו...)
אם אני לא טועה יובל נעים היה אז הבלם של מכבי יבנה, וכמובן גם אז דאג לחמם את האווירה. אחרי מה שקרה היום, רק כמה עונות בלאומית אולי ירפאו את המועדון הזה מהקומץ שמשתווה בגועליותו לקהל של בית"ר.
ההבדל בין אז להיום הוא שאז נשאר להם גרעין של שחקני בית שיחקו בשביל הסמל. היום יש להם את רייכרט...
עם כל הכבוד לכמויות היפות שהם מביאים בכל מצב, הקהל אחראי למצב כשבכל פעם שהגיע בעלים לקבוצה וניסה לעזור הוא גרם לו לעוף כי הוא לא עשה את זה ברמה של מיטש. התחיל בטביב, רמון, וחשבתי שהשיא היה כשהגיעו אל חג'ג הבייתה.
