אריק כתב:
אני הראשון שרוצה לראות אותו חלק מהמועדון, אבל אני לא חושב שהוא ובכר משדרים על אותו גל.
בכר מחפש מישהו שיתעסק הרבה בוידאו, בניתוחים, מערכים ועוד.
אופיר מתאים יותר למחלקת הנוער, שם אני לא רואה כוכבים.
מאיפה אתה יודע שאופיר לא יכול להתעסק עם וידאו?
ואגב אופיר אימן את הקבוצה הבוגרת של ראשון לציון.
אריק כתב:
אני הראשון שרוצה לראות אותו חלק מהמועדון, אבל אני לא חושב שהוא ובכר משדרים על אותו גל.
בכר מחפש מישהו שיתעסק הרבה בוידאו, בניתוחים, מערכים ועוד.
אופיר מתאים יותר למחלקת הנוער, שם אני לא רואה כוכבים.
אני דווקא חושב שאופיר חיים הוא מסוג האנשים שמתאימים לסגנון שבכר חיפש עד כה כשהוא החתים עוזר מאמן (מימר ונימני).
צעיר בגיל, רעב להצליח, שחקן עבר, ולדעתי גם הרזומה של אופיר עד עכשיו הוא מצוין, עם זאת מה שאולי יפריע זאת העובדה שלפחות כרגע אופיר גם מתפקד כסוכן אמנים (בעבר רותם כהן, כרגע דנה לפידות) ונשאלת השאלה האם הוא מסוגלת לתפקד כעוזר מאמן במשרה מלאה.
הפרסומים האחרונים הם שנוסבאום מכפר סבא (במידה ויפרוש מכדורגל) הוא המועמד המוביל, ויש כאלה שגם רומזים על גיא צרפתי לאור הקשר החם בינו לבין בכר.
בכל מקרה, סומך על בכר בעיניים עצומות, בטוח שידע לבצע את הבחירה הטובה ביותר.
כמה נקודות על ברק בכר אחרי המשחק הנפלא מבחינה טקטית מול אולימפיאקוס:
1. כמה חשוב שיש לנו מאמן שמרגיש את השחקנים.
אחרי אחד מהמשחקים במחנה אימון שבהם סוארס הציג יכולת לא טובה וזה הרגיש שהראש שלו לא כאן, היו אוהדים רבים (גם אני, מודה בכך) שחשבו שהראש של סוארס כבר לא בקבוצה, ושלמשחקים באירופה צריך לעלות עם ויטור וטאהה.
בכר הרגיש את סוארס, בטח בו, והפך אותו לבאנקר הכי גדול בהגנה, כשהוא הבלם היחידי שפתח בכל שלושת המשחקים באירופה.
סוארס החזיר לו עם שני משחקים ראשונים טובים ועם משחק שלישי ענק כשהוא השחקן הכי טוב במגרש.
2. כמה חשוב שיש לנו מאמן שיודע לשמור על שחקנים רעבים גם אם הם לא זוכים להרבה דקות.
וובה בראון הגיע בינואר והיה אמור להיות שחקן שמקבל לא מעט דקות אצלנו. בפועל הוא דווקא קיבל מעט דקות. ועדין, בכל פעם שבראון מקבל דקות, הוא עולה לשחק בטירוף, משאיר את כל מה שיש לו במגרש ומשחק בכל פעם, לא משנה כמה דקות הוא מקבל, כאילו אלה הדקות הכי חשובות בקרירה שלו.
גם אתמול, בראון עלה עם רעב להוכיח את עצמו והיה מהשחקנים הבולטים במגרש.
לא אשכח את המרמור של הספסל בתקופת אלישע, כשכל שחקן שלא קיבל דקות עלה לשחק בחוסר חשק והציג ירידה חדה ביכולת. אצלנו, גם כשאלה היו בן תורג'מן, מתן אוחיון ולואי טאהה בזמנו, וכמובן וובה בראון, ראינו מחויבות ורעב של שחקני הספסל, ועל זה מגיע קרדיט גדול לבכר.
3. כולנו דיברנו כל כך הרבה על החולשה של המגינים שלנו. גם הסקאוטים היוונים הדגישו את הנקודה הזאת.
בא ברק בכר, הראה גמישות מחשבתית, עשה שינוי טקטי ועבר למערך של 3 - 5 - 2, והצליח להחביא במשחק הכי קשה שלנו בשנים האחרונות את שני המגינים שלנו.
בפעם השנייה בהודעה ההזאת, חייב לציין את ההבדל הגדול מאלישע המקובע, ואת החשיבה המודרנית של בכר שלא פוחד לשנות מערכים וטקטיקה ובעיקר עושה זאת בצורה כל כך מקצוענית שזה הרגיש כאילו אנחנו משחקים 3 - 5 - 2 לאורך שנים.
הוא מרגיש את המשחק, יודע להוציא מכל שחקן את המיטב.
הוא צופה מהלכים, והכי חשוב - נשאר עירני לאורך כל המשחק ולא הולך לשבת על הספסל כאילו הוא בפנסיה. המאמנים שחיים כל דקה מהמשחק, הם האלו שבסופו של דבר המצליחנים ביותר.
Sir Alex Ferguson כתב:כמה נקודות על ברק בכר אחרי המשחק הנפלא מבחינה טקטית מול אולימפיאקוס:
1. כמה חשוב שיש לנו מאמן שמרגיש את השחקנים.
אחרי אחד מהמשחקים במחנה אימון שבהם סוארס הציג יכולת לא טובה וזה הרגיש שהראש שלו לא כאן, היו אוהדים רבים (גם אני, מודה בכך) שחשבו שהראש של סוארס כבר לא בקבוצה, ושלמשחקים באירופה צריך לעלות עם ויטור וטאהה.
בכר הרגיש את סוארס, בטח בו, והפך אותו לבאנקר הכי גדול בהגנה, כשהוא הבלם היחידי שפתח בכל שלושת המשחקים באירופה.
סוארס החזיר לו עם שני משחקים ראשונים טובים ועם משחק שלישי ענק כשהוא השחקן הכי טוב במגרש.
2. כמה חשוב שיש לנו מאמן שיודע לשמור על שחקנים רעבים גם אם הם לא זוכים להרבה דקות.
וובה בראון הגיע בינואר והיה אמור להיות שחקן שמקבל לא מעט דקות אצלנו. בפועל הוא דווקא קיבל מעט דקות. ועדין, בכל פעם שבראון מקבל דקות, הוא עולה לשחק בטירוף, משאיר את כל מה שיש לו במגרש ומשחק בכל פעם, לא משנה כמה דקות הוא מקבל, כאילו אלה הדקות הכי חשובות בקרירה שלו.
גם אתמול, בראון עלה עם רעב להוכיח את עצמו והיה מהשחקנים הבולטים במגרש.
לא אשכח את המרמור של הספסל בתקופת אלישע, כשכל שחקן שלא קיבל דקות עלה לשחק בחוסר חשק והציג ירידה חדה ביכולת. אצלנו, גם כשאלה היו בן תורג'מן, מתן אוחיון ולואי טאהה בזמנו, וכמובן וובה בראון, ראינו מחויבות ורעב של שחקני הספסל, ועל זה מגיע קרדיט גדול לבכר.
3. כולנו דיברנו כל כך הרבה על החולשה של המגינים שלנו. גם הסקאוטים היוונים הדגישו את הנקודה הזאת.
בא ברק בכר, הראה גמישות מחשבתית, עשה שינוי טקטי ועבר למערך של 3 - 5 - 2, והצליח להחביא במשחק הכי קשה שלנו בשנים האחרונות את שני המגינים שלנו.
בפעם השנייה בהודעה ההזאת, חייב לציין את ההבדל הגדול מאלישע המקובע, ואת החשיבה המודרנית של בכר שלא פוחד לשנות מערכים וטקטיקה ובעיקר עושה זאת בצורה כל כך מקצוענית שזה הרגיש כאילו אנחנו משחקים 3 - 5 - 2 לאורך שנים.
להוריד את הכובע בפני ברק בכר, לא פחות.
אני לא רגיל, אבל אני פשוט מסכים עםם כל מילה!
כל כך מדויק.
Sir Alex Ferguson כתב:כמה נקודות על ברק בכר אחרי המשחק הנפלא מבחינה טקטית מול אולימפיאקוס:
1. כמה חשוב שיש לנו מאמן שמרגיש את השחקנים.
אחרי אחד מהמשחקים במחנה אימון שבהם סוארס הציג יכולת לא טובה וזה הרגיש שהראש שלו לא כאן, היו אוהדים רבים (גם אני, מודה בכך) שחשבו שהראש של סוארס כבר לא בקבוצה, ושלמשחקים באירופה צריך לעלות עם ויטור וטאהה.
בכר הרגיש את סוארס, בטח בו, והפך אותו לבאנקר הכי גדול בהגנה, כשהוא הבלם היחידי שפתח בכל שלושת המשחקים באירופה.
סוארס החזיר לו עם שני משחקים ראשונים טובים ועם משחק שלישי ענק כשהוא השחקן הכי טוב במגרש.
2. כמה חשוב שיש לנו מאמן שיודע לשמור על שחקנים רעבים גם אם הם לא זוכים להרבה דקות.
וובה בראון הגיע בינואר והיה אמור להיות שחקן שמקבל לא מעט דקות אצלנו. בפועל הוא דווקא קיבל מעט דקות. ועדין, בכל פעם שבראון מקבל דקות, הוא עולה לשחק בטירוף, משאיר את כל מה שיש לו במגרש ומשחק בכל פעם, לא משנה כמה דקות הוא מקבל, כאילו אלה הדקות הכי חשובות בקרירה שלו.
גם אתמול, בראון עלה עם רעב להוכיח את עצמו והיה מהשחקנים הבולטים במגרש.
לא אשכח את המרמור של הספסל בתקופת אלישע, כשכל שחקן שלא קיבל דקות עלה לשחק בחוסר חשק והציג ירידה חדה ביכולת. אצלנו, גם כשאלה היו בן תורג'מן, מתן אוחיון ולואי טאהה בזמנו, וכמובן וובה בראון, ראינו מחויבות ורעב של שחקני הספסל, ועל זה מגיע קרדיט גדול לבכר.
3. כולנו דיברנו כל כך הרבה על החולשה של המגינים שלנו. גם הסקאוטים היוונים הדגישו את הנקודה הזאת.
בא ברק בכר, הראה גמישות מחשבתית, עשה שינוי טקטי ועבר למערך של 3 - 5 - 2, והצליח להחביא במשחק הכי קשה שלנו בשנים האחרונות את שני המגינים שלנו.
בפעם השנייה בהודעה ההזאת, חייב לציין את ההבדל הגדול מאלישע המקובע, ואת החשיבה המודרנית של בכר שלא פוחד לשנות מערכים וטקטיקה ובעיקר עושה זאת בצורה כל כך מקצוענית שזה הרגיש כאילו אנחנו משחקים 3 - 5 - 2 לאורך שנים.
להוריד את הכובע בפני ברק בכר, לא פחות.
+1
מאמן ענק.
כתבתי זאת מוקדם יותר היום, גם אני פקפקתי במחויבות של סוארס ואכלתי את הכובע.