״במשך 60 דקות ההזדמנות של עמית אוחנה הלכה והתפוגגה. כשאתה רץ לאליפות, הקרדיט לצעירים מוגבל - כל שחקן צעיר חייב להוכיח את עצמו כשהוא מקבל צ׳אנס, אחרת מי יודע מתי תגיע הפעם הבאה.
עד לאותה דקה החלוץ המבטיח של באר שבע בכלל לא היה במשחק וכמעט לא נגע בכדור. שלוש מסירות מדויקות בלבד, שני מאבקים על הכדור שניצח לעומת חמישה שהפסיד. מאמן אחר כבר היה מחליף אותו, אבל קוז׳וך בדיוק החליף את כנעאן ונתן לאוחנה עוד כמה דקות על הדשא.
ואז הגיע הרגע.
רמת גן מתקרבת, גיא מזרחי מרחיק אבל מצליח לכוון, ואוחנה פותח מבערים.
בתמונות למטה אפשר לראות את המסע שאוחנה עבר עד לשער. זה לא היה דריבל ״יפה״ שבו הכישרון הזריז עושה סלאלום בין שני מגנים. אוחנה פשוט החליט שאת הכדור הזה הוא שם ברשת, וחפר את דרכו עד לשער.
איברהים הוא בלם מנוסה וחסון? אוחנה הזיז אותו מהדרך.
הכדור בורח לו וגונסבלש קרוב יותר? אוחנה רוצה יותר, חושב מהר יותר, ודוחק עם הרגל ונגד כיוון התנועה.
מרגע שאוחנה קיבל את ההחלטה, ההגנה של הפועל רמת גן הפכה לניצבים בסיפור שלו.


מחקרים שמנסים להבין מי מצליח בספורט, חוזרים שוב ושוב לאלמנט שנמצא מעבר לכישרון, ואפילו מעבר להשקעה באימונים.
פעם זה מופיע כצורך כמעט אובססיבי להצליח. במחקר אחר מודדים את היכולת להמשיך לייצר ביצוע פיזי גם כשהמשימה נעשית קשה ויש סיבות טובות לוותר.
לא משנה איך נקרא לזה. אני ממליץ להסתכל דווקא על הרגעים האלו: האם יש לשחקן ״כפתור״ שהוא יודע ללחוץ עליו, לעבור למצב אחר ולכפות את הרצון שלו על המשחק. לא פעם זה מספר על העתיד שלו הרבה יותר מאיך שהוא מכדרר, או מהשער היפה שהוא הבקיע בגיל 19.
בריאל מדריד היו שהחשיבו את אוזיל למוכשר שבחבורה, מי שיכל לעשות דברים שאחרים לא. רק שאוזיל הוא נער הפוסטר של השחקן ש״זורם עם המשחק״. כשהמשחק נפתח הוא רואה דברים שאחרים לא, אבל כשהמשחק נסגר, לא פעם הוא נעלם. לעומתו רונאלדו היה הדוגמה הקיצונית ההפוכה. הוא יכריח, יתעקש, ינסה שוב ושוב עד שהמהלך יצליח. לפעמים יותר מדי, אבל לאורך קריירה שלמה זה התכונה הזו ניצחה אין ספור יריבות והפכה אותו לאחד הגדולים בכל הזמנים.


עמית אוחנה ואיתי חזות לא יהיו שחקני ריאל מדריד, אבל שניהם יכולים להיות שחקנים חשובים בכדורגל שלנו, ושניהם שחקני בית בקבוצה שהאוהדים שלה מחבקים ומשתוקקים לשחקני בית בהרכב.
אם הייתי איתי חזות עכשיו, או אחד מהמאמנים שלו, הייתי צופה בכל יום בגול של אוחנה. לא בשביל לחקות את הדריבל, אלא את ההחלטה. להגיד לעצמי: לא משנה אם ילך לי או לא ביום מסוים, אני צריך ללמוד איך לגרום לדברים לקרות.
אוחנה לא היה טוב במשך 60 דקות. אבל הוא החליט שהמשחק שלו יגמר אחרת. החליט, וביצע״