הצעה...
נשלח: 11 נובמבר 2008, 23:42
לפני כמה וכמה שנים הוקם מועדון האוהדים. יציע חמש שבו ישבתי מאז ומעולם התמלא פתאום באנשים ששרים שירים ומעודדים. ההלם הראשון שלי מהתופעה היה עצם הקמתה. אחר כך ראיתי אנשים מעודדים שחקנים אחרי הפסד. אחר כך זה הפך לחלק ממני.
"הקהל לא מקלל אני אוהב את הפועל"
אני בטוחה שרוב האוהדים מאמינים בסיסמא הזו, שהיוותה חלק ממועדון האוהדים כשהוא הוקם. "אוהדים נשמה, באר שבע מלחמה הקהל לא מקלל אני אוהב את הפועל".
אני לא חושבת שצריך לסגור את שער שתיים, חס וחלילה, הייתי שמחה אם היו מעבירים את הספסל של השחקנים ולו רק כדי להוציא את זה מהראש של השחקנים. אבל בעייה פותרים לעומק ומהשורש. לא סתם לא כתבתי את זה כטור בקרייזירד, כי אני באמת חושבת שלא הקרייזירד ולא הקאמלס יפתרו את זה לבד. זה חייב להיות פרויקט משותף של כולנו, כולל נציגים בולטים משער שתיים (שהם פשוט לא מאוגדים בד"כ באיזשהו מועדון) ונציגים מהקבוצה.
אני זוכרת את היום שבו אלי ז'ינו (זוכרים?) בא לשבת בשער חמש כדי לעודד את אותה סיסמא, ואם אפילו ז'ינו שיתף פעולה עם מהלךכזה אין סיבה שאלונה לא, אני בטוחה שכשהרעיון יעלה ימונה אחראי מצד ההנהלה לטיפול ומיגור הבעיה.
בתל אביב רצה עכשיו לשלטון מפלגת רוב העיר. בטענה שרוב העיר הם צעירים. אז אנחנו רוב הקהל. רוב הקהל שלא רוצה לקלל אבל לא בדיוק עושה עם זה שום דבר (שותק?), אנחנו רוב הקהל, אנחנו האנשים עם הכוח, ואנחנו צריכים למגר את התופעה (לפחות את תופעת הקללות לפני ספיגת הגולים). הרבה אוהדים נסחפים, אותם אנחנו צריכים לסחוף למקוםטוב של עידוד, במקום למקום הזה של הקללות. לפני החרם בתקופת גוטן היה משחק שבו מש קיללתי את גוטמן. חזרתי הביתה והרגשתי כמו מפגרת, מה אני עושה? אני פוגעת בקבוצה שלי. ומאז הפסתי לקלל את השחקנים שלנו.
אני בכוונה לא מנכנסת להאם גיא לוי צודק או לא. אני מעדיפה את העידוד של סימיוני לשם הכנסתו מאשר את הקללות. ואני מקבל את העידוד הזה. אני לא מקבלת את הקללות ובתופעה הזו אני רוצה להילחם.
ההצעה שלי היא פגישה בין חלק מההנהלה ואנשים "חזקים" בקהל, אנשים בעלי השפעה, בשני היציעים המרכזים ובחירה של דרך פעולה כלפי הדבר הזה. כי אנחנו יכולים לפתור את זה.
[אני מפרסמת את ההודעה בשלושה פורומים שונים].
ובבקשה תתייחסו ברצינות. ההודעה נכתבה מכל הלב.
"הקהל לא מקלל אני אוהב את הפועל"
אני בטוחה שרוב האוהדים מאמינים בסיסמא הזו, שהיוותה חלק ממועדון האוהדים כשהוא הוקם. "אוהדים נשמה, באר שבע מלחמה הקהל לא מקלל אני אוהב את הפועל".
אני לא חושבת שצריך לסגור את שער שתיים, חס וחלילה, הייתי שמחה אם היו מעבירים את הספסל של השחקנים ולו רק כדי להוציא את זה מהראש של השחקנים. אבל בעייה פותרים לעומק ומהשורש. לא סתם לא כתבתי את זה כטור בקרייזירד, כי אני באמת חושבת שלא הקרייזירד ולא הקאמלס יפתרו את זה לבד. זה חייב להיות פרויקט משותף של כולנו, כולל נציגים בולטים משער שתיים (שהם פשוט לא מאוגדים בד"כ באיזשהו מועדון) ונציגים מהקבוצה.
אני זוכרת את היום שבו אלי ז'ינו (זוכרים?) בא לשבת בשער חמש כדי לעודד את אותה סיסמא, ואם אפילו ז'ינו שיתף פעולה עם מהלךכזה אין סיבה שאלונה לא, אני בטוחה שכשהרעיון יעלה ימונה אחראי מצד ההנהלה לטיפול ומיגור הבעיה.
בתל אביב רצה עכשיו לשלטון מפלגת רוב העיר. בטענה שרוב העיר הם צעירים. אז אנחנו רוב הקהל. רוב הקהל שלא רוצה לקלל אבל לא בדיוק עושה עם זה שום דבר (שותק?), אנחנו רוב הקהל, אנחנו האנשים עם הכוח, ואנחנו צריכים למגר את התופעה (לפחות את תופעת הקללות לפני ספיגת הגולים). הרבה אוהדים נסחפים, אותם אנחנו צריכים לסחוף למקוםטוב של עידוד, במקום למקום הזה של הקללות. לפני החרם בתקופת גוטן היה משחק שבו מש קיללתי את גוטמן. חזרתי הביתה והרגשתי כמו מפגרת, מה אני עושה? אני פוגעת בקבוצה שלי. ומאז הפסתי לקלל את השחקנים שלנו.
אני בכוונה לא מנכנסת להאם גיא לוי צודק או לא. אני מעדיפה את העידוד של סימיוני לשם הכנסתו מאשר את הקללות. ואני מקבל את העידוד הזה. אני לא מקבלת את הקללות ובתופעה הזו אני רוצה להילחם.
ההצעה שלי היא פגישה בין חלק מההנהלה ואנשים "חזקים" בקהל, אנשים בעלי השפעה, בשני היציעים המרכזים ובחירה של דרך פעולה כלפי הדבר הזה. כי אנחנו יכולים לפתור את זה.
[אני מפרסמת את ההודעה בשלושה פורומים שונים].
ובבקשה תתייחסו ברצינות. ההודעה נכתבה מכל הלב.