הנצחת הסטריאוטיפים. כמה גועל בכתבה אחת!
נשלח: 05 אוקטובר 2009, 11:29
https://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1118814.html" onclick="window.open(this.href);return false;
כתבה ב'הארץ' תחת הכותרת "המדריך למאמן הפועל באר שבע, גיא עזורי" השוברת שיאים של גועל (אם כי בעיקר מצד המרואיינים). פשוט לקרוא ולהקיא.
"ידעתי שאם לא אלך לאירועים - חתונה, בר-מצווה או ברית - בעל האירוע ומשפחתו יקללו אותי מהיציע, ולכן הקפדתי ללכת לכל האירועים. הדברים האלה עבדו."
"באופן טבעי, בדרום חם יותר מהמרכז ומהצפון. אין ים, אין הרבה מקומות בילוי, אין חיים. יש רק כדורגל", מנתח מאמן הכושר של הנבחרת הצעירה, יוסי קקון, שבילה שמונה שנים בבירת הנגב. "ב"ש זו עיר שבכניסה אליה יש שלט ?ברוכים הבאים לב"ש', ומיד אחריו שלט ?וסרמיל ימינה'".
"אוהדי ב"ש מרגישים שהמרכז והצפון חזקים ועשירים יותר", טוען ויקו חדד, שאימן במועדון במשך שלוש שנים ושימש כיועץ מקצועי לבעלים אלונה ברקת, "יש להם תחושה של מסכנים, עניים, חלשים ודפוקים, ולכן הם רוצים להיות הכי טובים לפחות בכדורגל".
"גם גילי לנדאו, שעבר שלוש קדנציות בקבוצה, התעמת לא פעם עם האוהדים, כשבאחד האימונים אף ירדו מהיציע וניסו לפגוע בו פיסית.
"בב"ש עדיין חיים על שתי האליפויות משנות ה-70", הוא מסביר, "מבחינתם, הם מייצגים את כל הנגב ורוצים לתת פייט לשאר חבלי הארץ. כשהם לא מקבלים את זה, הם משתוללים".
גם צמד הכתבים בוקר&בן דויד ששקד על הכנת הכתבה לא טומן ידו בצלחת:"בפריפריה, במיוחד בכזאת שחיה ברגשי נחיתות תמידיים, יש חשיבות עצומה לשחקני בית הלובשים את מדי הקבוצה המקומית."
והדובדן שבקצפת, שדואג גם יותר משנתיים אחרי להעמיק הסטריאוטיפים (אם כי בורותו וחוסר מודעותו משמשים לו כנסיבות מקילות..) - פרי ביאושיו משך עשור ניהול שערורייתי:"בעבר כל שכונה שלחה את הנציג שלה לקבוצה, ולכן היתה הזדהות גדולה של השכונות עם המועדון", מוסיף אלי זינו, ששימש כבעלים במשך עשור וברזומה שלו יש אינספור עימותים עם הקהל. "כל שכונה עודדה את השחקן שלה, וזה יצר חיבור גדול בין הקהילה למועדון. בגלל הכבוד לנציג השכונה, לא היו מקללים ולא היו מלחמות. השחקנים היו מבלים בבתי קפה עם אוהדים, וכולם היו מתערבבים עם כולם. היום אין סמלים ואין חיבור. את האוהדים לא מעניין תקציב של 25 מיליון שקל, הם רוצים לראות שחקני בית אוכלים את הדשא. הם מתגעגעים לתקופה שב"ש היתה אלי זינו ומזכירה אחת. כולנו הגענו מהשכונות, וכשהיו בעיות קיימנו מפגשים במתנ"ס השכונתי והרגענו את הקהל. לא שילמנו הרבה כסף ולא שילמנו בזמן, אבל נתנו הרבה אהבה".
עד כאן.
קשה להסביר עד כמה הכעס והתסכול הוא עצום. שלא משנה מה יהיה פה באמת, תמיד יהיו האדיוטים התורניים שידאגו להנציח כל הסטיגמות והסטריאוטיפים השליליים, ותמיד יהיה גם מי שיתן להם במה, די נרחבת אפילו. פשוט גועל נפש!!
כתבה ב'הארץ' תחת הכותרת "המדריך למאמן הפועל באר שבע, גיא עזורי" השוברת שיאים של גועל (אם כי בעיקר מצד המרואיינים). פשוט לקרוא ולהקיא.
"ידעתי שאם לא אלך לאירועים - חתונה, בר-מצווה או ברית - בעל האירוע ומשפחתו יקללו אותי מהיציע, ולכן הקפדתי ללכת לכל האירועים. הדברים האלה עבדו."
"באופן טבעי, בדרום חם יותר מהמרכז ומהצפון. אין ים, אין הרבה מקומות בילוי, אין חיים. יש רק כדורגל", מנתח מאמן הכושר של הנבחרת הצעירה, יוסי קקון, שבילה שמונה שנים בבירת הנגב. "ב"ש זו עיר שבכניסה אליה יש שלט ?ברוכים הבאים לב"ש', ומיד אחריו שלט ?וסרמיל ימינה'".
"אוהדי ב"ש מרגישים שהמרכז והצפון חזקים ועשירים יותר", טוען ויקו חדד, שאימן במועדון במשך שלוש שנים ושימש כיועץ מקצועי לבעלים אלונה ברקת, "יש להם תחושה של מסכנים, עניים, חלשים ודפוקים, ולכן הם רוצים להיות הכי טובים לפחות בכדורגל".
"גם גילי לנדאו, שעבר שלוש קדנציות בקבוצה, התעמת לא פעם עם האוהדים, כשבאחד האימונים אף ירדו מהיציע וניסו לפגוע בו פיסית.
"בב"ש עדיין חיים על שתי האליפויות משנות ה-70", הוא מסביר, "מבחינתם, הם מייצגים את כל הנגב ורוצים לתת פייט לשאר חבלי הארץ. כשהם לא מקבלים את זה, הם משתוללים".
גם צמד הכתבים בוקר&בן דויד ששקד על הכנת הכתבה לא טומן ידו בצלחת:"בפריפריה, במיוחד בכזאת שחיה ברגשי נחיתות תמידיים, יש חשיבות עצומה לשחקני בית הלובשים את מדי הקבוצה המקומית."
והדובדן שבקצפת, שדואג גם יותר משנתיים אחרי להעמיק הסטריאוטיפים (אם כי בורותו וחוסר מודעותו משמשים לו כנסיבות מקילות..) - פרי ביאושיו משך עשור ניהול שערורייתי:"בעבר כל שכונה שלחה את הנציג שלה לקבוצה, ולכן היתה הזדהות גדולה של השכונות עם המועדון", מוסיף אלי זינו, ששימש כבעלים במשך עשור וברזומה שלו יש אינספור עימותים עם הקהל. "כל שכונה עודדה את השחקן שלה, וזה יצר חיבור גדול בין הקהילה למועדון. בגלל הכבוד לנציג השכונה, לא היו מקללים ולא היו מלחמות. השחקנים היו מבלים בבתי קפה עם אוהדים, וכולם היו מתערבבים עם כולם. היום אין סמלים ואין חיבור. את האוהדים לא מעניין תקציב של 25 מיליון שקל, הם רוצים לראות שחקני בית אוכלים את הדשא. הם מתגעגעים לתקופה שב"ש היתה אלי זינו ומזכירה אחת. כולנו הגענו מהשכונות, וכשהיו בעיות קיימנו מפגשים במתנ"ס השכונתי והרגענו את הקהל. לא שילמנו הרבה כסף ולא שילמנו בזמן, אבל נתנו הרבה אהבה".
עד כאן.
קשה להסביר עד כמה הכעס והתסכול הוא עצום. שלא משנה מה יהיה פה באמת, תמיד יהיו האדיוטים התורניים שידאגו להנציח כל הסטיגמות והסטריאוטיפים השליליים, ותמיד יהיה גם מי שיתן להם במה, די נרחבת אפילו. פשוט גועל נפש!!