לשמן את המכונה - הטופיק האופטימי
נשלח: 31 אוקטובר 2008, 21:46
והיום אני אסתכל על הקבוצה במשקפיים הורודות שלי. דרכם רואים שגיא לוי מנסה להנחיל שיטת משחק אטרקטיבית לקבוצה, שכוללת הרבה מסירות קצרות, דאבל-פסים, תנועה לשטח ובגדול כדורגל יפיפה ומהנה בניגוד למה שנהוג במדינתנו בשנים האחרונות.
נכון לעכשיו חומר השחקנים הקיים מצליח במעט מאוד דקות להביא את השיטה הזאת לידי ביטוי, מה שעולה לפעמים בכל מיני מסירות בנגיעה שהולכות לשום מקום ומביאות עלינו את השוויון במקום את ה2-0. אבל אם המשקפיים הורודות רואות נכון וזה באמת יצליח? נכונות לנו שנים מהנות...
ולהלן הניתוח המקצועי של המצב הנוכחי:
הגנה - כנראה החלק היותר בעייתי. בלם שיוצא קדימה אין בנמצא, הכדורים הארוכים של אלול לא באמת מגיעים לשום מקום, ובעיית המגן השמאלי התוקף עדיין לא נפתרה (אם כי קידר כשחקן צעיר ולומד יכול עוד כמה משחקים בעמדה הזאת לשפר את האספקט הזה). מה שמשאיר אותנו עם אילוז שנותן עד כה עונה בהחלט מרשימה ומלאת ביטחון, אך עדיין לא מצליח להיפטר מהורטיגו שהוא מקבל שהוא נכנס לרחבת היריב - לראיה ההתקפה במחצית השנייה שהוא היה במצב חלומי לבעיטה והעדיף לנסות למסור לקדוסי המכוסה. האם אילוז יצליח סוף סוף לתקן את תסמונת המסירה האחרונה?
קישור אחורי - הרעיון של שני קשרים אחוריים אמור לשחרר את שחקני הקישור הקדמי מדאגות. אוקוגו, למעט כמה גיחות קצרות קדימה מתפקד על תקן הגרזן ומפנה את החלק ההתקפי לזולו. האחרון מראה פה ושם ניצוצות (כמו המסירה היום לקדוסי או הפריצה ההיא בכפ"ס) שגורמות לנו לחלום על התפתחותו לתגלית הבאה. מצד שני מהלכים מאוד מפוזרים לפעמים, אולי חוסר נסיון, אבל גורמים להרבה איבודי כדור ועצירת התקפות לפעמים. בתקווה שזולו עם הזמן באמת יצדיק את התקוות הגדולות בו.
קישור התקפי - ופה אני עדיין מסרב להיסחף לאופורית מליקסון. מליקסון לאורך השנים תמיד ידע להראות דריבלים מרשימים אך מאידך חוסר תכליתיות משווע. פתיחת העונה המאוד תכליתית שלו עם 4.5 בישולים (אם סופרים את השער מול הפועל ר"ג) בהחלט השאירה מקום לאופטימיות, אך כמה מהלכים שלו היום הזכירו שאם גיא לוי לא ירסן אותו הוא יכול לצאת משליטה, במיוחד לאור סגידת הקהל. הדוגמא הכי בולטת היא הדריבל שלו על ליפנייה שבסופו של המהלך הוא קיבל מחיאות כפיים על כך שבשכיבה הוא הוציא את הכדור לחוץ, רק שכולם שכחו שלפני תחילת הדריבל היה שחקן מאוד פנוי משמאלו של מליקסון שהמסירה אליו היתה מהלך הרבה יותר מתבקש.
המשבצת השנייה ואולי השלישית היא הנקודה הכי בעייתית. איגור קוסטרוב נראה עד כה כנפילה, למרות שלעיתים ניתן לראות בתנועה שלו ובכוונות המסירה שלו (הבעייה שהמסירה עצמה אף פעם לא יוצאת מדויק) שהוא כן רואה את המשחק מהלך קדימה. גיא לוי מאמין בו, אני אישית חושב ששחקן זר צעיר בן 19 שאפילו לא יודע אנגלית לא צריך לשפוט לפני עונת התאקלמות לפחות.
אלעד בונפלד, זיו כבדה, יוסי אלקיים. שני האחרונים די הרשימו היום ובהחלט יכולים לבוא כאופציה לעמדת הקישור השנייה או השלישית.
התקפה - קשה להחליט מה להגיד על אוהד קדוסי היום. מצד אחד, החמצה, חוסר יכולת להתמודד עם הבלמים שסוגרים אותו וכמעט חוסר מעורבות במשחק. מצד שני, התנועה הבלתי פוסקת שלו מושכת שחקנים ומאפשרת לשחקני הקישור והאגפים חופש פעולה בהתקפה. ופה מגיעה השאלה המהותית - סמיוני כן או לא?
עד כה פינת המשקפיים הורודות. יש גישה אחרת הטוענת שגיא לוי סתם לא יודע מה הוא עושה
נכון לעכשיו חומר השחקנים הקיים מצליח במעט מאוד דקות להביא את השיטה הזאת לידי ביטוי, מה שעולה לפעמים בכל מיני מסירות בנגיעה שהולכות לשום מקום ומביאות עלינו את השוויון במקום את ה2-0. אבל אם המשקפיים הורודות רואות נכון וזה באמת יצליח? נכונות לנו שנים מהנות...
ולהלן הניתוח המקצועי של המצב הנוכחי:
הגנה - כנראה החלק היותר בעייתי. בלם שיוצא קדימה אין בנמצא, הכדורים הארוכים של אלול לא באמת מגיעים לשום מקום, ובעיית המגן השמאלי התוקף עדיין לא נפתרה (אם כי קידר כשחקן צעיר ולומד יכול עוד כמה משחקים בעמדה הזאת לשפר את האספקט הזה). מה שמשאיר אותנו עם אילוז שנותן עד כה עונה בהחלט מרשימה ומלאת ביטחון, אך עדיין לא מצליח להיפטר מהורטיגו שהוא מקבל שהוא נכנס לרחבת היריב - לראיה ההתקפה במחצית השנייה שהוא היה במצב חלומי לבעיטה והעדיף לנסות למסור לקדוסי המכוסה. האם אילוז יצליח סוף סוף לתקן את תסמונת המסירה האחרונה?
קישור אחורי - הרעיון של שני קשרים אחוריים אמור לשחרר את שחקני הקישור הקדמי מדאגות. אוקוגו, למעט כמה גיחות קצרות קדימה מתפקד על תקן הגרזן ומפנה את החלק ההתקפי לזולו. האחרון מראה פה ושם ניצוצות (כמו המסירה היום לקדוסי או הפריצה ההיא בכפ"ס) שגורמות לנו לחלום על התפתחותו לתגלית הבאה. מצד שני מהלכים מאוד מפוזרים לפעמים, אולי חוסר נסיון, אבל גורמים להרבה איבודי כדור ועצירת התקפות לפעמים. בתקווה שזולו עם הזמן באמת יצדיק את התקוות הגדולות בו.
קישור התקפי - ופה אני עדיין מסרב להיסחף לאופורית מליקסון. מליקסון לאורך השנים תמיד ידע להראות דריבלים מרשימים אך מאידך חוסר תכליתיות משווע. פתיחת העונה המאוד תכליתית שלו עם 4.5 בישולים (אם סופרים את השער מול הפועל ר"ג) בהחלט השאירה מקום לאופטימיות, אך כמה מהלכים שלו היום הזכירו שאם גיא לוי לא ירסן אותו הוא יכול לצאת משליטה, במיוחד לאור סגידת הקהל. הדוגמא הכי בולטת היא הדריבל שלו על ליפנייה שבסופו של המהלך הוא קיבל מחיאות כפיים על כך שבשכיבה הוא הוציא את הכדור לחוץ, רק שכולם שכחו שלפני תחילת הדריבל היה שחקן מאוד פנוי משמאלו של מליקסון שהמסירה אליו היתה מהלך הרבה יותר מתבקש.
המשבצת השנייה ואולי השלישית היא הנקודה הכי בעייתית. איגור קוסטרוב נראה עד כה כנפילה, למרות שלעיתים ניתן לראות בתנועה שלו ובכוונות המסירה שלו (הבעייה שהמסירה עצמה אף פעם לא יוצאת מדויק) שהוא כן רואה את המשחק מהלך קדימה. גיא לוי מאמין בו, אני אישית חושב ששחקן זר צעיר בן 19 שאפילו לא יודע אנגלית לא צריך לשפוט לפני עונת התאקלמות לפחות.
אלעד בונפלד, זיו כבדה, יוסי אלקיים. שני האחרונים די הרשימו היום ובהחלט יכולים לבוא כאופציה לעמדת הקישור השנייה או השלישית.
התקפה - קשה להחליט מה להגיד על אוהד קדוסי היום. מצד אחד, החמצה, חוסר יכולת להתמודד עם הבלמים שסוגרים אותו וכמעט חוסר מעורבות במשחק. מצד שני, התנועה הבלתי פוסקת שלו מושכת שחקנים ומאפשרת לשחקני הקישור והאגפים חופש פעולה בהתקפה. ופה מגיעה השאלה המהותית - סמיוני כן או לא?
עד כה פינת המשקפיים הורודות. יש גישה אחרת הטוענת שגיא לוי סתם לא יודע מה הוא עושה