- 7 בום -
נשלח: 19 אוקטובר 2008, 01:23
1. תמיד מגיע הרגע הזה אחרי משחק שאני יושב לכתוב את הדעה שלי על המשחק ואני משחזר בראש את המשחק וכל מה שמסביב.
את ההרכב, המערך, היכולת, הקהל, ואפילו את הרגעים והמחשבות לפני ואחרי.
היום זה היה ברור, באתי עם הרגשה רעה, הרגשה שקיבלה ביטוי מוחשי באדום של סמיוני.
ואולי בזה אני אתחיל היום ( וסליחה מיוסי אלקים שבכל יום אחר היה ראשון כאן ), הסיבה שאני כותב כאן היום כשאני מאושר עד גג כשההרגשה הרעה שלי הייתה רק הרגשה זה בעיקר בגלל איש אחד, גיא לוי.
הרבה ביקורת גיא לוי מקבל מכל כיוון מרגע שהוא הגיע לכאן, אבל היום הוא הראה שיש דברים בכדורגל שהוא מבין יותר ממני וכניראה גם יותר ממכם.
מחצית, 0-0, באר שבע ב10 שחקנים כשסמיוני, שחקן בהחלט משמעותי, הורחק.
התגובות במחצית היו פשוטות ואחידות, לשנות מערך ותפקידים של חצי מהקבוצה, להכניס שחקן התקפי ולתקוף.
גיא לוי לעומת זאת נשאר במערך המקורי שלו והצליח בגדול.
אנשים צריכים להבין שבכדורגל מקצועני, בניגוד לשכונה, אם משחקים עם 8 שחקנים למעלה זה לא אומר בהכרח שתכבוש, כמו שאם תשחק עם 10 שחקנים למטה לא בטוח שלא תספוג.
היום רוב המאבקים מוכרעים במרכז המגרש.
ההחלטה של גיא לוי לשחק עם זולו ואוקונגו באמצע, גם לאחר ההרחקה של סמיוני, ניצחה את המשחק לבאר שבע.
למרות שלא הגענו ליותר מידי הזדמנויות במחצית הראשונה, שלטנו בזכות הקישור החזק שלנו במשחק באופן מוחלט, כשאלקיים ומליקסון מספקים את היצרתיות בקישור.
במחצית השנייה המשכנו לשלוט ולמרות שכבשנו ממצב נייח ומתפרצת המשכנו להגיע למצבים והעובדה היא שהשליטה המוחלטת שלנו במגרש הביאה למצב שביתרון 2-0 בדקה ה75 כשאנחנו עם עשרה שחקנים הקהל שלנו מרשה להתענג עם קריאות אולה.
שאפו גיא לוי.
2. יוסי אלקיים.
90 דקות במשחק של הבחור במדי ה"השלושה" מול הנוער של מכבי חיפה הספיקו לי.
לא הייתי צריך את היכולת המצוינת שלו לאחר מכן בגביע הטוטו.
יש שחקנים שאפשר לראות כבר בגיל צעיר שהם יבלטו גם בליגה לנוער וגם בליגה של הבוגרים, יוסי אלקיים זה אחד מהם.
כבר בהופעת הבכורה שלו אלקיים לא פוחד.
אלקיים לוקח את הבעיטות החופשיות, לא פוחד לכדרר, לא פוחד לקחת אחריות, וגם אם הוא מאבד כדור הוא נלחם כדי להשיג אותו חזרה.
הגול שלו היום היה בונוס נפלא עבור אלקיים, אבל הרגע שעשה לי את זה היה כדור ענק של הבחור על מגרש שלם לפדידה.
החוצפה של אלקיים, העובדה שהוא לא פוחד לבעוט מכל מצב ( ויש לו בעיטה אדירה ) היא נכס אדיר בליגה כמו הליגה הלאומית.
אלקיים צריך לפתוח בהרכב ולשחק גם אם הוא חלש.
גם כי אני לא רואה את רונאלדו ודקו על הספסל וגם כי צומח לנו כאן שחקן נפלא שככל שיקבל דקות יראה יותר ויותר מהכישרון העצום שלו.
ושום מילה על השם הפרטי והשיר שהבחור קיבל.
3. שערוריה של שיפוט.
לא יתכן שתמיד השופטים הצעירים ללא הנסיון מקבלים את הצאנסים מולנו.
מה רע בלתת לשפוט כמו ברגר לשפוט בהתחלה משחקים כמו רעננה - רמת השרון?
למה במשחק השני או השלישי שלו זורקים אותו למשחק חם בין קבוצה שנאבקת על העלייה לקבוצה שנאבקת נגד הירידה?
על האירוע של האדום אני לא רוצה לדבר, כי פשוט לא ראיתי את הנגיחה/סטירה/אגרוף/מרפק ( תלוי את מי שואלים ),, למרות שהבנתי שגם אם היה מגע הוא היה קל והאדום היה בעיקר בגלל הנפילה של שחקן לוד שברגע אחד נפל כאילו פגע בו כדור של M16 ורגע לאחר מכן קם כמו כלום.
השאלה שלי היא למה הקוון שכביכול ראה את המקרה חיכה כל כך הרבה זמן לדבר עם השופט? ואיך זה קשור לשחקנים של בני לוד שלחצו על הקוון הצעיר במשך דקות?
ולמה בדקה ה60, השופט ניגש להוציא לשדויטנידזה, השחקן הגרוזני של לוד, צהוב, ולפתע הוא מחליט לבטל את הצהוב ולהסתפק באזהרה כשהוא מסתכל בפנקס ורואה שלשחקן יש כבר צהוב.
לפי מה שכותב שורות אלה יודע חוק ההגיון בלא להוציא כרטיס צהוב שני זה כדי לא להפר את הספורטיביות במגרש ולהפיל שיקול דעת, אבל לאור העובדה שבאר שבע ב10 שחקנים והאיזון הזה כבר הופר למה לא להוציא את הצהוב השני כפי שהשופט תיכנן בהתחלה?
ואף מילה על שער חוקי של סמיוני שנפסל במחצית הראשונה.
4. ברוטאליות.
נמאס לי לדבר על זה כל שבוע אבל יש יותר מידי קבוצות בליגה הזאת שכאשר הם בפיגור או בלחץ הם עוברים לשחק בצורה ברוטלית ומכוערת.
הפסקתי לספור היום את הכניסות המכוערות לרגלים שבוצעו על ידי שחקני לוד.
ומכיוון שזאת לא הפעם הראשונה שלוד משחקת מכוער כשהדברים לא הולכים לה, אולי כדי לבית הדין של התאחדות להתעורר ולהתחיל להגדיל את עונשי ההרחקה.
שחקן שמקבל אדום ישיר, כמו באנגליה, שיבלה מינימום שבועיים בחוץ ושיארך לו שימוע.
באנגליה פגיעה ישירה בשחקן גוררת 4 משחקים בחוץ, אולי אז הם יחשבו פעמיים.
מצד שני זה אותו בית דין שהרחיק את אטצ'י למחזור אחד בלבד אחרי שבשידור ישיר בטלויזיה גרר את אלול בחולצה והמשיך לתקוף אותו גם לאחר האדום.
5. הקהל - למרות הכמות היפה ( בסביבות ה1000 איש ) עידוד חלש ועייף היה היום, חבל, אנחנו מסוגלים ליותר.
6. צו 6 להגיע ולמלא את האיצטדיון מול הרצליה.
ניצחון ואנחנו נפגשים ראש בראש עם הפועל חיפה שבוע לאחר מכן על הפיסגה.
המשחק במוצאי שבת, אין זמן ויום מתאימים יותר ומהנים יותר לכדורגל, תבואו.
7. שיהיה שבוע טוב ואדום לכולם, חג שמח, נתראה במוצאי שבת...
את ההרכב, המערך, היכולת, הקהל, ואפילו את הרגעים והמחשבות לפני ואחרי.
היום זה היה ברור, באתי עם הרגשה רעה, הרגשה שקיבלה ביטוי מוחשי באדום של סמיוני.
ואולי בזה אני אתחיל היום ( וסליחה מיוסי אלקים שבכל יום אחר היה ראשון כאן ), הסיבה שאני כותב כאן היום כשאני מאושר עד גג כשההרגשה הרעה שלי הייתה רק הרגשה זה בעיקר בגלל איש אחד, גיא לוי.
הרבה ביקורת גיא לוי מקבל מכל כיוון מרגע שהוא הגיע לכאן, אבל היום הוא הראה שיש דברים בכדורגל שהוא מבין יותר ממני וכניראה גם יותר ממכם.
מחצית, 0-0, באר שבע ב10 שחקנים כשסמיוני, שחקן בהחלט משמעותי, הורחק.
התגובות במחצית היו פשוטות ואחידות, לשנות מערך ותפקידים של חצי מהקבוצה, להכניס שחקן התקפי ולתקוף.
גיא לוי לעומת זאת נשאר במערך המקורי שלו והצליח בגדול.
אנשים צריכים להבין שבכדורגל מקצועני, בניגוד לשכונה, אם משחקים עם 8 שחקנים למעלה זה לא אומר בהכרח שתכבוש, כמו שאם תשחק עם 10 שחקנים למטה לא בטוח שלא תספוג.
היום רוב המאבקים מוכרעים במרכז המגרש.
ההחלטה של גיא לוי לשחק עם זולו ואוקונגו באמצע, גם לאחר ההרחקה של סמיוני, ניצחה את המשחק לבאר שבע.
למרות שלא הגענו ליותר מידי הזדמנויות במחצית הראשונה, שלטנו בזכות הקישור החזק שלנו במשחק באופן מוחלט, כשאלקיים ומליקסון מספקים את היצרתיות בקישור.
במחצית השנייה המשכנו לשלוט ולמרות שכבשנו ממצב נייח ומתפרצת המשכנו להגיע למצבים והעובדה היא שהשליטה המוחלטת שלנו במגרש הביאה למצב שביתרון 2-0 בדקה ה75 כשאנחנו עם עשרה שחקנים הקהל שלנו מרשה להתענג עם קריאות אולה.
שאפו גיא לוי.
2. יוסי אלקיים.
90 דקות במשחק של הבחור במדי ה"השלושה" מול הנוער של מכבי חיפה הספיקו לי.
לא הייתי צריך את היכולת המצוינת שלו לאחר מכן בגביע הטוטו.
יש שחקנים שאפשר לראות כבר בגיל צעיר שהם יבלטו גם בליגה לנוער וגם בליגה של הבוגרים, יוסי אלקיים זה אחד מהם.
כבר בהופעת הבכורה שלו אלקיים לא פוחד.
אלקיים לוקח את הבעיטות החופשיות, לא פוחד לכדרר, לא פוחד לקחת אחריות, וגם אם הוא מאבד כדור הוא נלחם כדי להשיג אותו חזרה.
הגול שלו היום היה בונוס נפלא עבור אלקיים, אבל הרגע שעשה לי את זה היה כדור ענק של הבחור על מגרש שלם לפדידה.
החוצפה של אלקיים, העובדה שהוא לא פוחד לבעוט מכל מצב ( ויש לו בעיטה אדירה ) היא נכס אדיר בליגה כמו הליגה הלאומית.
אלקיים צריך לפתוח בהרכב ולשחק גם אם הוא חלש.
גם כי אני לא רואה את רונאלדו ודקו על הספסל וגם כי צומח לנו כאן שחקן נפלא שככל שיקבל דקות יראה יותר ויותר מהכישרון העצום שלו.
ושום מילה על השם הפרטי והשיר שהבחור קיבל.
3. שערוריה של שיפוט.
לא יתכן שתמיד השופטים הצעירים ללא הנסיון מקבלים את הצאנסים מולנו.
מה רע בלתת לשפוט כמו ברגר לשפוט בהתחלה משחקים כמו רעננה - רמת השרון?
למה במשחק השני או השלישי שלו זורקים אותו למשחק חם בין קבוצה שנאבקת על העלייה לקבוצה שנאבקת נגד הירידה?
על האירוע של האדום אני לא רוצה לדבר, כי פשוט לא ראיתי את הנגיחה/סטירה/אגרוף/מרפק ( תלוי את מי שואלים ),, למרות שהבנתי שגם אם היה מגע הוא היה קל והאדום היה בעיקר בגלל הנפילה של שחקן לוד שברגע אחד נפל כאילו פגע בו כדור של M16 ורגע לאחר מכן קם כמו כלום.
השאלה שלי היא למה הקוון שכביכול ראה את המקרה חיכה כל כך הרבה זמן לדבר עם השופט? ואיך זה קשור לשחקנים של בני לוד שלחצו על הקוון הצעיר במשך דקות?
ולמה בדקה ה60, השופט ניגש להוציא לשדויטנידזה, השחקן הגרוזני של לוד, צהוב, ולפתע הוא מחליט לבטל את הצהוב ולהסתפק באזהרה כשהוא מסתכל בפנקס ורואה שלשחקן יש כבר צהוב.
לפי מה שכותב שורות אלה יודע חוק ההגיון בלא להוציא כרטיס צהוב שני זה כדי לא להפר את הספורטיביות במגרש ולהפיל שיקול דעת, אבל לאור העובדה שבאר שבע ב10 שחקנים והאיזון הזה כבר הופר למה לא להוציא את הצהוב השני כפי שהשופט תיכנן בהתחלה?
ואף מילה על שער חוקי של סמיוני שנפסל במחצית הראשונה.
4. ברוטאליות.
נמאס לי לדבר על זה כל שבוע אבל יש יותר מידי קבוצות בליגה הזאת שכאשר הם בפיגור או בלחץ הם עוברים לשחק בצורה ברוטלית ומכוערת.
הפסקתי לספור היום את הכניסות המכוערות לרגלים שבוצעו על ידי שחקני לוד.
ומכיוון שזאת לא הפעם הראשונה שלוד משחקת מכוער כשהדברים לא הולכים לה, אולי כדי לבית הדין של התאחדות להתעורר ולהתחיל להגדיל את עונשי ההרחקה.
שחקן שמקבל אדום ישיר, כמו באנגליה, שיבלה מינימום שבועיים בחוץ ושיארך לו שימוע.
באנגליה פגיעה ישירה בשחקן גוררת 4 משחקים בחוץ, אולי אז הם יחשבו פעמיים.
מצד שני זה אותו בית דין שהרחיק את אטצ'י למחזור אחד בלבד אחרי שבשידור ישיר בטלויזיה גרר את אלול בחולצה והמשיך לתקוף אותו גם לאחר האדום.
5. הקהל - למרות הכמות היפה ( בסביבות ה1000 איש ) עידוד חלש ועייף היה היום, חבל, אנחנו מסוגלים ליותר.
6. צו 6 להגיע ולמלא את האיצטדיון מול הרצליה.
ניצחון ואנחנו נפגשים ראש בראש עם הפועל חיפה שבוע לאחר מכן על הפיסגה.
המשחק במוצאי שבת, אין זמן ויום מתאימים יותר ומהנים יותר לכדורגל, תבואו.
7. שיהיה שבוע טוב ואדום לכולם, חג שמח, נתראה במוצאי שבת...