האם ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה?
נשלח: 20 מאי 2025, 11:45
אזהרת פוסט ארוך
אתמול כשיצאנו מטדי, אוהדי בית״ר (הכי מרוסקים בישראל) חמושים בציצית, כיפה שחורה על הראש וסכין בכיס - חגגו את התיקו הזה כאילו לא קיבלו גול בדקה 94.
״אין אליפות להפועל״ הם שרו בשמחה גדולה. העצב והתסכול שהציף אותי לא מנע ממני להזכר באותה שמחה לאיד של אוהדי מכבי תל אביב בעונת 2010.
תזכורת: ב-8.5.2010, הפועל תל אביב הובילה את טבלת הליגה ערב המחזור ה-35 ואיבדה את המקום הראשון למכבי חיפה אחרי שסיימה בתיקו 0-0 מול מכבי
בדרבי שזכה לכינוי ״משחק הדמעות״ או אם תרצו ״איך שמחתם בתיקו״. שחקני ואוהדי הפועל תל אביב היו שבורים ומרוסקים, כשלמחרת באימון, איתי שכטר אמר למצלמות:
"אין לי חשק לשחק כדורגל, אני לא מבין למה שונאים אותנו, לא בא לי לשחק, באמא שלי". הכל היה ערוך ומוכן לקראת אליפות ירוקה של מכבי חיפה, מול בלומפילד מלא ירוקים
ויריבה שסיימה את העונה (ועוד הספיקה להפסיד בגמר הגביע לאותה הפועל תל אביב), אבל לקארמה היו תוכניות אחרות וכולנו זוכרים איך זה נגמר אז.
אז נכון - הסבירות שההיסטוריה תחזור על עצמה היא אפסית. הייתי אומר 99.5% שמכבי תגיע לבלומפילד נגד בית״ר, ותטייל לעבר צלחת נוספת.
אבל לנו, כאוהדי הפועל באר שבע, אחרי הערב הקשה אתמול נשארו 2 אפשרויות:
האפשרות הראשונה והטבעית היא כמובן להתייסר:
על קוז׳וך, על ההכנה הרעה למשחק, על ההרכבים ההזויים שהוא מעלה בכל משחק גדול, על החילופים המאוחרים והקיפאון בניהול המשחק.
על זאהי אחמד, על גריטה, על גל לייבוביץ׳ ששוב לא נתן לשחק עם 46 דקות נטו מתוך 104 דקות ברוטו. על שופטי המסך, על איגוד השופטים, על בתי הדין
וכמובן על אליפות שהייתה בידיים כל כך הרבה זמן. הרגישה שלנו ופתאום היא ברחה.
האפשרות השנייה, הקשה יותר - זו שהסבירות שלה אפסית, אבל עדיין קיימת
היא להאחז בתקווה שעוד נותרה. הפער עומד על 2 נקודות כשיש עוד 3 נקודות בקופה.
לדעתי, אין לנו את הפרווילגיה לבחור באפשרות הראשונה לפחות עד אחרי גמר הגביע - כי אז נסיים עונה גדולה בלי כלום.
הנה כמה סיבות להאחז באופטימיות (כי אין לנו ברירה אחרת!) עד שבת:
- בית״ר עדיין לא הבטיחה אירופה, ואם היא תפסיד בשבת היא יכולה למצוא את עצמה בלי כלום.
- בית״ר נהנת ממאצ׳אפ טוב נגד מכבי תל אביב. ניצחה אותה פעמיים בטדי, וסיימה בתיקו בבלומפילד כשירדן שועה מחטיא פנדל בדקה ה-90.
- בית״ר יודעת שאיך שהיא תסיים את העונה - ככה היא תגיע לגמר גביע. כרגע הם עם 4 משחקים ללא ניצחון. אם יפסידו בשבת, 5 משחקים ללא ניצחון זה כבר משבר.
- אין סיום יותר יפה לדוקו של ערן זהבי מאשר לאבד אליפות במחזור אחרון במשחק פרידה ממכבי תל אביב.
- הקארמה עדיין לא פגשה העונה את קברניטי המנהלת וההתאחדות, כולל שינו זוארץ שיגיע לבלומפילד עם הצלחת מוכנה.
זהו בערך, בואו נרים את הראש עד הגמר (ואם לא, אז לפחות עד אחרי יום שבת.).
הקבוצה צריכה אותנו עם טרנר מלא ורועד. והשאר כבר בידי שמיים.
יאללה באר-שבע!
אתמול כשיצאנו מטדי, אוהדי בית״ר (הכי מרוסקים בישראל) חמושים בציצית, כיפה שחורה על הראש וסכין בכיס - חגגו את התיקו הזה כאילו לא קיבלו גול בדקה 94.
״אין אליפות להפועל״ הם שרו בשמחה גדולה. העצב והתסכול שהציף אותי לא מנע ממני להזכר באותה שמחה לאיד של אוהדי מכבי תל אביב בעונת 2010.
תזכורת: ב-8.5.2010, הפועל תל אביב הובילה את טבלת הליגה ערב המחזור ה-35 ואיבדה את המקום הראשון למכבי חיפה אחרי שסיימה בתיקו 0-0 מול מכבי
בדרבי שזכה לכינוי ״משחק הדמעות״ או אם תרצו ״איך שמחתם בתיקו״. שחקני ואוהדי הפועל תל אביב היו שבורים ומרוסקים, כשלמחרת באימון, איתי שכטר אמר למצלמות:
"אין לי חשק לשחק כדורגל, אני לא מבין למה שונאים אותנו, לא בא לי לשחק, באמא שלי". הכל היה ערוך ומוכן לקראת אליפות ירוקה של מכבי חיפה, מול בלומפילד מלא ירוקים
ויריבה שסיימה את העונה (ועוד הספיקה להפסיד בגמר הגביע לאותה הפועל תל אביב), אבל לקארמה היו תוכניות אחרות וכולנו זוכרים איך זה נגמר אז.
אז נכון - הסבירות שההיסטוריה תחזור על עצמה היא אפסית. הייתי אומר 99.5% שמכבי תגיע לבלומפילד נגד בית״ר, ותטייל לעבר צלחת נוספת.
אבל לנו, כאוהדי הפועל באר שבע, אחרי הערב הקשה אתמול נשארו 2 אפשרויות:
האפשרות הראשונה והטבעית היא כמובן להתייסר:
על קוז׳וך, על ההכנה הרעה למשחק, על ההרכבים ההזויים שהוא מעלה בכל משחק גדול, על החילופים המאוחרים והקיפאון בניהול המשחק.
על זאהי אחמד, על גריטה, על גל לייבוביץ׳ ששוב לא נתן לשחק עם 46 דקות נטו מתוך 104 דקות ברוטו. על שופטי המסך, על איגוד השופטים, על בתי הדין
וכמובן על אליפות שהייתה בידיים כל כך הרבה זמן. הרגישה שלנו ופתאום היא ברחה.
האפשרות השנייה, הקשה יותר - זו שהסבירות שלה אפסית, אבל עדיין קיימת
היא להאחז בתקווה שעוד נותרה. הפער עומד על 2 נקודות כשיש עוד 3 נקודות בקופה.
לדעתי, אין לנו את הפרווילגיה לבחור באפשרות הראשונה לפחות עד אחרי גמר הגביע - כי אז נסיים עונה גדולה בלי כלום.
הנה כמה סיבות להאחז באופטימיות (כי אין לנו ברירה אחרת!) עד שבת:
- בית״ר עדיין לא הבטיחה אירופה, ואם היא תפסיד בשבת היא יכולה למצוא את עצמה בלי כלום.
- בית״ר נהנת ממאצ׳אפ טוב נגד מכבי תל אביב. ניצחה אותה פעמיים בטדי, וסיימה בתיקו בבלומפילד כשירדן שועה מחטיא פנדל בדקה ה-90.
- בית״ר יודעת שאיך שהיא תסיים את העונה - ככה היא תגיע לגמר גביע. כרגע הם עם 4 משחקים ללא ניצחון. אם יפסידו בשבת, 5 משחקים ללא ניצחון זה כבר משבר.
- אין סיום יותר יפה לדוקו של ערן זהבי מאשר לאבד אליפות במחזור אחרון במשחק פרידה ממכבי תל אביב.
- הקארמה עדיין לא פגשה העונה את קברניטי המנהלת וההתאחדות, כולל שינו זוארץ שיגיע לבלומפילד עם הצלחת מוכנה.
זהו בערך, בואו נרים את הראש עד הגמר (ואם לא, אז לפחות עד אחרי יום שבת.).
הקבוצה צריכה אותנו עם טרנר מלא ורועד. והשאר כבר בידי שמיים.
יאללה באר-שבע!
