לזכרם של 22,570 נרכין ראש.
נשלח: 27 אפריל 2009, 01:02
מחר ערב יום הזיכרון,
נכון זה כאילו לא קשור לכדורגל אבל זהו שדווקא כן.
אחרי המפגש שהיה לי עם הקבוצה הכרתי ושמעתי סיפורים רבים דומים לשלי, של אח\בן דוד של אוהד מושבע של הפועל שנהרג בצבא, בתאונת דרכים או ממחלה קשה, שעבורם הפועל באר שבע היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל.
אני מזמינה את כל האוהדים שמעוניינים לשתף\לכתוב ולהגיב. קירוב לבבות לא הזיק לאיש מעולם.
בחרתי להעלות קטע שכתבתי לפני שנה לטקס ביום הזיכרון שנערך בבית הספר בו למד אחי (כולנו) שקצת מתאר מי ומה הוא היה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
חשוב היה לי למצוא את המילים ולספר עליך אסף, כדי שהתלמידים החדשים יכירו אותך, שלא תהיה רק שם שחקוק על אנדרטת בית הספר.
בלימודי משחק מלמדים אותנו לתאר משהו לקהל בצורה פרטנית ומדויקת, כדי לעזור לצופים לראות את שאני רואה, להזדהות עם הרגשות שלי.
אסף נולד בשנת 73, היום היה אמור להיות בן 35, סביר להניח נשוי עם כמה ילדים חמודים וחייכניים כמו האבא שלהם. הוא נהרג ממטען צד בלבנון כשהיה בן 19 בלבד.
אסף היה בחור רזה, לא כל כך גבוהה, בעל שיער חום קצת מתולתל ועיניים חומות שאפשר לשקוע בתוכן. על צווארו תמיד היתה שרשרת זהב עם מגן דוד, תמיד עומד עם יד אחת על המותן ורגל אחת נוטה הצידה, מכופפת מעט. חיוך קטן הצידה, חיוך ממזרי ומקסים שמשקף שמדובר בבחור נחמד אך גם ממזר לא קטן.
תמיד מדבר בגובה העיניים, לעולם לא מתנשא. אהב לדרוס שלוליות עם הטרקטורון, לבלות כל ערב עם חבריו ולעזור לאבא במשק עם העגבניות ובהובלות עם המשאית, המשאית של טוטו הקטן. אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע ומצב הרוח שלו ביום ראשון ותפקודו בכיתה היה נקבע על פי תוצאת המשחק בשבת.
לבית ספר היה קשה להעיר אותו אבל לקום לפנות בוקר כדי לפתוח את ההשקיה היה קם לבד. הלהקה האהובה עליו היתה אתניקס ובמיוחד השיר "כמו ציפור", ובאנגלית היו אלה רוקסט וR.E.M.
היה לו שיר שכל כך אהב שהוא הקליט אותו על קלטת של 140 דקות, את אותו השיר – losing my religion
תמיד היה מוקף בחברים, חביב הבנות והחבר הכי טוב של כולם.
דואג לאחיותיו הקטנות ושומר עליהן כמו שרק אח גדול יודע לעשות.
עם תספורת די קצרה וצמה קטנה מאחור, היה הראשון לעשות עגיל באוזן.
תמיד חלם להיות לוחם בשריון כמו אחיו וראה בכך חשיבות עליונה וגאווה אמיתית.
ליבו הרחב, נכונותו לעזור תמיד, לכולם, אהבתו העצומה לחיים... פשוט השראה. הלוואי ואגיע להיות חצי בן אדם ממה שהיה הוא.
אני מקווה שעמדתי במשימה והצלחתם לדמיין בראשכם את אחי, אסף טוטו גולן כפי שהוא באמת היה, והוא לא יוסיף להיות עוד שם על האנדרטה בפעם הבאה שתעברו ליד לוח הזיכרון.
יהי זיכרו וזכר כולם ברוך.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הלוואי ולא ייקטף פרח נוסף, מספיק. וכולי תקווה שגלעד ישוב הביתה לאמו.
נתראה ביום העצמאות
נכון זה כאילו לא קשור לכדורגל אבל זהו שדווקא כן.
אחרי המפגש שהיה לי עם הקבוצה הכרתי ושמעתי סיפורים רבים דומים לשלי, של אח\בן דוד של אוהד מושבע של הפועל שנהרג בצבא, בתאונת דרכים או ממחלה קשה, שעבורם הפועל באר שבע היא הרבה יותר מקבוצת כדורגל.
אני מזמינה את כל האוהדים שמעוניינים לשתף\לכתוב ולהגיב. קירוב לבבות לא הזיק לאיש מעולם.
בחרתי להעלות קטע שכתבתי לפני שנה לטקס ביום הזיכרון שנערך בבית הספר בו למד אחי (כולנו) שקצת מתאר מי ומה הוא היה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
חשוב היה לי למצוא את המילים ולספר עליך אסף, כדי שהתלמידים החדשים יכירו אותך, שלא תהיה רק שם שחקוק על אנדרטת בית הספר.
בלימודי משחק מלמדים אותנו לתאר משהו לקהל בצורה פרטנית ומדויקת, כדי לעזור לצופים לראות את שאני רואה, להזדהות עם הרגשות שלי.
אסף נולד בשנת 73, היום היה אמור להיות בן 35, סביר להניח נשוי עם כמה ילדים חמודים וחייכניים כמו האבא שלהם. הוא נהרג ממטען צד בלבנון כשהיה בן 19 בלבד.
אסף היה בחור רזה, לא כל כך גבוהה, בעל שיער חום קצת מתולתל ועיניים חומות שאפשר לשקוע בתוכן. על צווארו תמיד היתה שרשרת זהב עם מגן דוד, תמיד עומד עם יד אחת על המותן ורגל אחת נוטה הצידה, מכופפת מעט. חיוך קטן הצידה, חיוך ממזרי ומקסים שמשקף שמדובר בבחור נחמד אך גם ממזר לא קטן.
תמיד מדבר בגובה העיניים, לעולם לא מתנשא. אהב לדרוס שלוליות עם הטרקטורון, לבלות כל ערב עם חבריו ולעזור לאבא במשק עם העגבניות ובהובלות עם המשאית, המשאית של טוטו הקטן. אוהד מושבע של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע ומצב הרוח שלו ביום ראשון ותפקודו בכיתה היה נקבע על פי תוצאת המשחק בשבת.
לבית ספר היה קשה להעיר אותו אבל לקום לפנות בוקר כדי לפתוח את ההשקיה היה קם לבד. הלהקה האהובה עליו היתה אתניקס ובמיוחד השיר "כמו ציפור", ובאנגלית היו אלה רוקסט וR.E.M.
היה לו שיר שכל כך אהב שהוא הקליט אותו על קלטת של 140 דקות, את אותו השיר – losing my religion
תמיד היה מוקף בחברים, חביב הבנות והחבר הכי טוב של כולם.
דואג לאחיותיו הקטנות ושומר עליהן כמו שרק אח גדול יודע לעשות.
עם תספורת די קצרה וצמה קטנה מאחור, היה הראשון לעשות עגיל באוזן.
תמיד חלם להיות לוחם בשריון כמו אחיו וראה בכך חשיבות עליונה וגאווה אמיתית.
ליבו הרחב, נכונותו לעזור תמיד, לכולם, אהבתו העצומה לחיים... פשוט השראה. הלוואי ואגיע להיות חצי בן אדם ממה שהיה הוא.
אני מקווה שעמדתי במשימה והצלחתם לדמיין בראשכם את אחי, אסף טוטו גולן כפי שהוא באמת היה, והוא לא יוסיף להיות עוד שם על האנדרטה בפעם הבאה שתעברו ליד לוח הזיכרון.
יהי זיכרו וזכר כולם ברוך.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הלוואי ולא ייקטף פרח נוסף, מספיק. וכולי תקווה שגלעד ישוב הביתה לאמו.
נתראה ביום העצמאות
