זכרונות מהפועל חיפה.
נשלח: 02 נובמבר 2015, 12:46
זקני השבט (ופריקים של טריוויה), יודעים לספר שבחלקה של הקבוצה שתגיע במחזור הקרוב לטרנר נפל הכבוד להיות סגניתנו בעונת האליפות ההיסטורית, היא 74/75. מעבר לזה, היסטוריית המפגשים ביננו גם ניפקה לא מעט אנקדוטות, פיקנטריות ושאר ירקות שהטביעו את חותמם.
עונת 92/93, מחזור 17
0-0 בוסרמיל.
בדקה ה-80 לערך, מתרחש אירוע שנחקק לדראון עולם בדברי הימים של הכדורגל הישראלי. רימון זרחן נזרק משער 2 ע"י האוהד ק.מ (שלאחרונה עלה בסערה לכותרות בהקשרים אחרים..) ופוגע במנהלה של הפועל חיפה, משה אשר ז"ל, וגורם לו לכוויות חמורות בפניו. מחזה מעורר פלצות היה לראות אותו מהיציע מתגלגל על הקרקע וצווח באימה בניסיון נואש לכבות את עצמו. זה עלה לנו בשני משחקי רדיוס ללא קהל בפועל.
עונת 93/94, מחזור 14
ניצחון 1-2 בוסרמיל.
משחק שעמד בסימן המעבר המתוקשר של החלוץ הישאם זועבי (שזכה לכבוד של שחקן בית) לאותה הפועל חיפה, כשלפני שריקת הפתיחה נערך טקס הוקרה מרגש. זוכר עצמי בשער 2 צועק בגרון ניחר עם כולם "תשאר תשאר" ואת זועבי מתפרק שם כמו ילד קטן...
עונת 94/95, מחזור 11
הפסד 3-2 בקרית אליעזר.
משחק לפנתיאון, והפעם בהקשר ספורטיבי. צמד של אביגדור עושה 0-2 מהיר והיה נראה שאנחנו בדרך לניצחון קליל. אבל אז חלה התפנית והחיפאים עושים מהפך הירואי עם שער ניצחון בדקה ה-89, כשבתווך סמדג'ה גם לוקח להם פנדל. מה שלוקח מהמשחק הזה יותר מכל, זה את החגיגה שלנו אחרי שני השערים שכללה רכבת כלבים. זחיחות מטומטמת שהכניסה את חיפה לאטרף ושילמנו עליה במזומן.
עונת 94/95, מחזור 26
ניצחון 2-4 בוסרמיל.
עוד משחק לפנתיאון, מחצית שניה ליתר דיוק, שניפקה מהפך שכלל מבול של 4 שערים בפחות מ-10 דקות, ומעל הכל - השער הבלתי נשכח ההוא מ-35 מ' לחיבורים של גדי חזות. האיש על הקווים בחיפה כיום, טל בנין, איזן זמנית.
עונת 96/97, מחזור 29
הפסד 2-0 בוסרמיל.
מחזור לפני אחרון, 3 ימים לפני גמר הגביע, נותרה לנו משימה נוספת בליגה, והיא סיום במקום השני. מעבר לעניין היוקרה, הייתה לכך משמעות אקוטית, שכן אז המקום השלישי לא זיכה אוטומטית בכרטיס לאירופה. הפועל חיפה שכבר סיימה העונה, עוקצת פעמיים, דופקת לנו את המקום השני, ושולחת אותנו במוראל שפוף לגמר הגביע.
עונת 97/98, גביע הטוטו, מחזור 1 בשלב הבתים
ניצחון 1-5 בוסרמיל.
הפרמיירה בעונה ההיא, שעמדה בסימן הפיקנטריה של מפגש עם האקסים גוטמן, אבי פרץ, בסיס ורוסו (שלא שיחק אמנם, אבל קיבל מגן הוקרה מאוהדי שער 2 דרך הגדר )
עונת 97/98, מחזור 7
הפסד 5-4 בוסרמיל.
תוצאה שאומרת הכל, שגם הושגה בצורה פסיכית אחרי שחיפה הפכה פיגור 2-0 מוקדם ל-2-4.
עונת 97/98, שמינית גמר גביע המדינה
ניצחון 3-4 בהארכה בקרית אליעזר.
משחק שנחרט באותיות זהב בדברי הימים של המועדון. אנחנו מתחת לקו האדום (ועם מוראל שפוף אחרי ה-5-2 ההוא לבית"ר), כשמנגד הפועל חיפה עוד נותנת פייט חזק לבית"ר והפועל ת"א על האליפות. חיפה בהילוך לא גבוה עושה 0-2 ונראה שהשאר זה גארבג' טיים. אלא שאז מתחיל הקונצרט בניצוחו של הילד בניון. המשחק מגיע להארכה עם 2-2, בסיומה גם כובש הילד (שזוכה למחרת לציון 9 בידיעות) את שער הניצחון, 3-4 בסיום.
עונת 97/88, מחזור 22
הפסד 2-0 בקרית אליעזר.
בדיוק שבוע אחרי הסנסציה ההירואית בגביע. במשחק עצמו נקבע שיא עם החמצת לא פחות מ-3 פנדלים - 2 לחיפה ו-1 לנו.
עונת 2004/5, מחזור 3
ניצחון 1-2 בוסרמיל.
הסיפור של המשחק ההוא מתרחש יותר ביציעים מאשר על כר הדשא - כמות קהל שמגרדת מלמטה את ה-400 איש (כולל ה-50 מחיפה) במשחק בו לראשונה החלה באופן רישמי המחאה נגד אלי ז'ינו והחרם משחקים ("ימי הזיגי")
עונת 2004/5, מחזור 32
תבוסה 6-1 בקרית אליעזר.
אחת ההשפלות הכי גדולות בתולדות המועדון, שכ"בונוס" גם חרצה מעשית את גורלנו לרדת. יציע ג', שאכלס את הקהל שלנו, ניפק תמונות קשות לצפיה של אוהדים ממררים בבכי. חסרה רק מקוננת מקצועית.
עונת 2005/6, מחזור 28
הפסד 2-0 בוסרמיל.
הפסד צורב, שסימן יותר מכל את הכישלון באותה עונה להעפיל לליגת העל. ערב המשחק, 6 מחזורים לסיום העונה, היינו במקום השני המוביל לליגת העל. משמע: ניצחון - והדרך סלולה. אבל הקבוצה שאשתקד גררה אותנו יחד איתה לגהנום גם דואגת שנשאר בו יחד. הפסד שמוריד אותנו מהמקום השני, אליו לא חזרנו עד סיום העונה.
עונת 2006/7, מחזור 19
הפסד 2-1 בוסרמיל.
מיני היסטוריה נרשמת במשחק, בו הבלם עוז יפרח כובש שער שיוויון, ובזמן פציעות הופך לגיבור טראגי עם שער עצמי ביזארי.
עונת 2007/8, מחזור 31
ניצחון 0-3 בוסרמיל.
מועד הנקם ושילם. מצב זהה לשתי עונות קודם, רק מהצד ההפוך. 3 מחזורים לסיום, הפועל חיפה במקום השני המוביל לליגת העל. 0-3 גדול מדיח אותה ממנו וכופה עליה עונה נוספת בליגה השניה.
עונת 2008/9, מחזור 31
הפסד 2-1 בקרית אליעזר.
3 מחזורים לסיום, שתי הקבוצות שכבר הבטיחו עלייתן לליגת העל, נפגשות לקרב יוקרתי על המקום הראשון והצלחת. שני פגזים לחיבורים של מי אם לא ערן לוי, מוחקים יתרון מוקדם של קדוסי ושולחים את החיפאים בסיום לחגוג לנו על הראש עם השמפניות והצלחת...
עונת 2011/12, מחזור 7
ניצחון 0-2 בקרית אליעזר.
ניצחון ראשון העונה שקוטע רצף שלילי של 6 הפסדים רצופים מתחילת העונה, אבל הסיפור של המשחק מתרחש לאחר שריקת הסיום, עם ה"ויברח" של מאמן הקבוצה קלינגר שמודיע בשידור חי על התפטרותו.
עונת 2012/13, גמר גביע הטוטו
הפסד 1-0 בהארכה.
משחק שעמד בסימן הפיקנטריה של המפגש עם האקסים קלינגר וקאלה. אובדן צורב של תואר, במשחק שהיה לנו ביד. שליטה מוחלטת כמעט לאורך כל ה-120 דקות, החמצות מסמרות שיער ששיאן בהחמצת פנדל של אקסברד בדקה ה-88 שיכל לסגור עניין. וכמאמר הקלישאה - גם העונש לא איחר להגיע ובצורה הכי אכזרית של שער חצי עצמי שנבע מאובדן כדור מטופש. השירה החיפאית בסיום "הנה זה מגיע תנו לקאלה להניף את הגביע" עד היום מהדהדת לי בראש...
עונת 2012/13, מחזור 32
ניצחון 0-2 בוסרמיל.
מחזור לפני אחרון, שתי הקבוצות נפגשות למשחק גורלי בתחתית בעונה שחונה בה שתיהן נקלעו לסרט מלחמה. לחיפה הספיק תיקו כדי להבטיח הישארות, בעוד שהמצב של באר שבע היה הרבה יותר קריטי שכן גם במקרה ניצחון חיכה לה במחזור הבא משחק גורלי על החיים בנתניה. בסופו של דבר עשינו המוטל עלינו, ומה שהכי נחרט לי בזיכרון זה שבעוד כולם באופוריה אחרי הגול השני - רביד גזל רץ עם הכדור לחצי ומדרבן את חבריו. היחיד שהבין בזמן אמת את המשמעות האקוטית ליחס השערים.
עונת 92/93, מחזור 17
0-0 בוסרמיל.
בדקה ה-80 לערך, מתרחש אירוע שנחקק לדראון עולם בדברי הימים של הכדורגל הישראלי. רימון זרחן נזרק משער 2 ע"י האוהד ק.מ (שלאחרונה עלה בסערה לכותרות בהקשרים אחרים..) ופוגע במנהלה של הפועל חיפה, משה אשר ז"ל, וגורם לו לכוויות חמורות בפניו. מחזה מעורר פלצות היה לראות אותו מהיציע מתגלגל על הקרקע וצווח באימה בניסיון נואש לכבות את עצמו. זה עלה לנו בשני משחקי רדיוס ללא קהל בפועל.
עונת 93/94, מחזור 14
ניצחון 1-2 בוסרמיל.
משחק שעמד בסימן המעבר המתוקשר של החלוץ הישאם זועבי (שזכה לכבוד של שחקן בית) לאותה הפועל חיפה, כשלפני שריקת הפתיחה נערך טקס הוקרה מרגש. זוכר עצמי בשער 2 צועק בגרון ניחר עם כולם "תשאר תשאר" ואת זועבי מתפרק שם כמו ילד קטן...
עונת 94/95, מחזור 11
הפסד 3-2 בקרית אליעזר.
משחק לפנתיאון, והפעם בהקשר ספורטיבי. צמד של אביגדור עושה 0-2 מהיר והיה נראה שאנחנו בדרך לניצחון קליל. אבל אז חלה התפנית והחיפאים עושים מהפך הירואי עם שער ניצחון בדקה ה-89, כשבתווך סמדג'ה גם לוקח להם פנדל. מה שלוקח מהמשחק הזה יותר מכל, זה את החגיגה שלנו אחרי שני השערים שכללה רכבת כלבים. זחיחות מטומטמת שהכניסה את חיפה לאטרף ושילמנו עליה במזומן.
עונת 94/95, מחזור 26
ניצחון 2-4 בוסרמיל.
עוד משחק לפנתיאון, מחצית שניה ליתר דיוק, שניפקה מהפך שכלל מבול של 4 שערים בפחות מ-10 דקות, ומעל הכל - השער הבלתי נשכח ההוא מ-35 מ' לחיבורים של גדי חזות. האיש על הקווים בחיפה כיום, טל בנין, איזן זמנית.
עונת 96/97, מחזור 29
הפסד 2-0 בוסרמיל.
מחזור לפני אחרון, 3 ימים לפני גמר הגביע, נותרה לנו משימה נוספת בליגה, והיא סיום במקום השני. מעבר לעניין היוקרה, הייתה לכך משמעות אקוטית, שכן אז המקום השלישי לא זיכה אוטומטית בכרטיס לאירופה. הפועל חיפה שכבר סיימה העונה, עוקצת פעמיים, דופקת לנו את המקום השני, ושולחת אותנו במוראל שפוף לגמר הגביע.
עונת 97/98, גביע הטוטו, מחזור 1 בשלב הבתים
ניצחון 1-5 בוסרמיל.
הפרמיירה בעונה ההיא, שעמדה בסימן הפיקנטריה של מפגש עם האקסים גוטמן, אבי פרץ, בסיס ורוסו (שלא שיחק אמנם, אבל קיבל מגן הוקרה מאוהדי שער 2 דרך הגדר )
עונת 97/98, מחזור 7
הפסד 5-4 בוסרמיל.
תוצאה שאומרת הכל, שגם הושגה בצורה פסיכית אחרי שחיפה הפכה פיגור 2-0 מוקדם ל-2-4.
עונת 97/98, שמינית גמר גביע המדינה
ניצחון 3-4 בהארכה בקרית אליעזר.
משחק שנחרט באותיות זהב בדברי הימים של המועדון. אנחנו מתחת לקו האדום (ועם מוראל שפוף אחרי ה-5-2 ההוא לבית"ר), כשמנגד הפועל חיפה עוד נותנת פייט חזק לבית"ר והפועל ת"א על האליפות. חיפה בהילוך לא גבוה עושה 0-2 ונראה שהשאר זה גארבג' טיים. אלא שאז מתחיל הקונצרט בניצוחו של הילד בניון. המשחק מגיע להארכה עם 2-2, בסיומה גם כובש הילד (שזוכה למחרת לציון 9 בידיעות) את שער הניצחון, 3-4 בסיום.
עונת 97/88, מחזור 22
הפסד 2-0 בקרית אליעזר.
בדיוק שבוע אחרי הסנסציה ההירואית בגביע. במשחק עצמו נקבע שיא עם החמצת לא פחות מ-3 פנדלים - 2 לחיפה ו-1 לנו.
עונת 2004/5, מחזור 3
ניצחון 1-2 בוסרמיל.
הסיפור של המשחק ההוא מתרחש יותר ביציעים מאשר על כר הדשא - כמות קהל שמגרדת מלמטה את ה-400 איש (כולל ה-50 מחיפה) במשחק בו לראשונה החלה באופן רישמי המחאה נגד אלי ז'ינו והחרם משחקים ("ימי הזיגי")
עונת 2004/5, מחזור 32
תבוסה 6-1 בקרית אליעזר.
אחת ההשפלות הכי גדולות בתולדות המועדון, שכ"בונוס" גם חרצה מעשית את גורלנו לרדת. יציע ג', שאכלס את הקהל שלנו, ניפק תמונות קשות לצפיה של אוהדים ממררים בבכי. חסרה רק מקוננת מקצועית.
עונת 2005/6, מחזור 28
הפסד 2-0 בוסרמיל.
הפסד צורב, שסימן יותר מכל את הכישלון באותה עונה להעפיל לליגת העל. ערב המשחק, 6 מחזורים לסיום העונה, היינו במקום השני המוביל לליגת העל. משמע: ניצחון - והדרך סלולה. אבל הקבוצה שאשתקד גררה אותנו יחד איתה לגהנום גם דואגת שנשאר בו יחד. הפסד שמוריד אותנו מהמקום השני, אליו לא חזרנו עד סיום העונה.
עונת 2006/7, מחזור 19
הפסד 2-1 בוסרמיל.
מיני היסטוריה נרשמת במשחק, בו הבלם עוז יפרח כובש שער שיוויון, ובזמן פציעות הופך לגיבור טראגי עם שער עצמי ביזארי.
עונת 2007/8, מחזור 31
ניצחון 0-3 בוסרמיל.
מועד הנקם ושילם. מצב זהה לשתי עונות קודם, רק מהצד ההפוך. 3 מחזורים לסיום, הפועל חיפה במקום השני המוביל לליגת העל. 0-3 גדול מדיח אותה ממנו וכופה עליה עונה נוספת בליגה השניה.
עונת 2008/9, מחזור 31
הפסד 2-1 בקרית אליעזר.
3 מחזורים לסיום, שתי הקבוצות שכבר הבטיחו עלייתן לליגת העל, נפגשות לקרב יוקרתי על המקום הראשון והצלחת. שני פגזים לחיבורים של מי אם לא ערן לוי, מוחקים יתרון מוקדם של קדוסי ושולחים את החיפאים בסיום לחגוג לנו על הראש עם השמפניות והצלחת...
עונת 2011/12, מחזור 7
ניצחון 0-2 בקרית אליעזר.
ניצחון ראשון העונה שקוטע רצף שלילי של 6 הפסדים רצופים מתחילת העונה, אבל הסיפור של המשחק מתרחש לאחר שריקת הסיום, עם ה"ויברח" של מאמן הקבוצה קלינגר שמודיע בשידור חי על התפטרותו.
עונת 2012/13, גמר גביע הטוטו
הפסד 1-0 בהארכה.
משחק שעמד בסימן הפיקנטריה של המפגש עם האקסים קלינגר וקאלה. אובדן צורב של תואר, במשחק שהיה לנו ביד. שליטה מוחלטת כמעט לאורך כל ה-120 דקות, החמצות מסמרות שיער ששיאן בהחמצת פנדל של אקסברד בדקה ה-88 שיכל לסגור עניין. וכמאמר הקלישאה - גם העונש לא איחר להגיע ובצורה הכי אכזרית של שער חצי עצמי שנבע מאובדן כדור מטופש. השירה החיפאית בסיום "הנה זה מגיע תנו לקאלה להניף את הגביע" עד היום מהדהדת לי בראש...
עונת 2012/13, מחזור 32
ניצחון 0-2 בוסרמיל.
מחזור לפני אחרון, שתי הקבוצות נפגשות למשחק גורלי בתחתית בעונה שחונה בה שתיהן נקלעו לסרט מלחמה. לחיפה הספיק תיקו כדי להבטיח הישארות, בעוד שהמצב של באר שבע היה הרבה יותר קריטי שכן גם במקרה ניצחון חיכה לה במחזור הבא משחק גורלי על החיים בנתניה. בסופו של דבר עשינו המוטל עלינו, ומה שהכי נחרט לי בזיכרון זה שבעוד כולם באופוריה אחרי הגול השני - רביד גזל רץ עם הכדור לחצי ומדרבן את חבריו. היחיד שהבין בזמן אמת את המשמעות האקוטית ליחס השערים.
