תובנות כלליות על הקבוצה שנובעות מההפסד בבלומפילד
נשלח: 24 נובמבר 2014, 14:03
אהלן,
זו הודעה ראשונה שלי פה, והרגשתי צורך לשתף במחשבות שיש לי על הקבוצה העונה.
ההפסד בבלומפילד לא ממש מפתיע. הקבוצה בנויה על הבלחות כישרון של שחקנים שהם ברמה מעל הליגה, אבל למעשה לא נראית כמו קבוצה, ולא נראתה ככה גם בעונה שעברה המוצלחת. אני מחבב את אלישע לוי כאדם, וחושב שיש לו מעלות בתור מאמן בעיקר בכל הנושא של יחסים עם הסגל, אבל הוא לא מצליח להתעלות מעל הבינוניות של רוב המאמנים הישראליים (היוצאי דופן היחידים בעיניי הם גוטמן וברק בכר, אולי גם רב"ש). לא נראה שיש עבודה באימונים על תנועה, על מתי לשחרר כדור, על תרגילי התקפה. אלישע גם נראה אדיש על הקווים כאשר יש איבוד שטותי בגלל שגורדנה או גל אראל חושבים שהם מסי. דוגמא הפוכה טובה היא לשיפור השחקנים במכבי תל אביב תחת הצוות הזר. הראו את אחוזי הדיוק של טל בן חיים בשלוש השנים האחרונות והן בעלייה כנראה רק כי מישהו נוזף בו כל פעם שהוא אגואיסט ומקבל החלטות גרועות. לאלישע אין את זה. אם בפיגור 2-0 יוצאים למתפרצת עם שלושה שחקנים ושאר הקבוצה לא זזה, הסתכלתי על הספסל ולא נראה שזה הזיז לאלישע, זה אומר דיינו.
אז מה זה יוצר לנו? זורקים ים של כישרון על המגרש, כשהכוונה היא לברדה, מליקסון, בוזגלו, הובאן וארבייטמן, ומצפים שזה יהיה טוב. בגלל רמת הליגה זה באמת מספיק לצמרת, אבל לא יספיק ליותר מזה.
אחת הבעיות הגדולות בשבועות האחרונים היא המעבר של הובאן לעמדת הבלם, מה שגרם לכך שאין עושה משחק באמצע, ומליקסון ובוזגלו יכולים לשחק רק עם המגנים (כי גם אין הצטרפות ותנועה למרכז). אוגו צריך לחלץ כדורים ולשחרר מסירה קצרה, לצפות ממנו ליותר מזה זה לא מציאותי. אראל צריך להיות אופציה אחרונה על הספסל. במשחק המזעזע מול רעננה, כשמליקסון עלה בהתלהבות, ראו עד כמה הוא והובאן יכולים להיות שילוב טוב. שני שחקנים שיודעים לעשות תנועה, יודעים למסור בנגיעה, ובעיקר חושבים התקפה.
נקודה נוספת היא ברדה. אין מספיק מילים לתאר את ההערצה אליו. דמות גדולה, ספורטאי ענק, מנהיג, וגם כדורגלן ברמה גבוהה שעשה קריירה מדהימה. בשבת הוא היה חושך. את רוב הכדורים הוא איבד. אני לא אומר שהוא צריך לרדת לספסל כי הוא עדיין יכול לעשות את ההבדל (כמו לדוגמא מול מכבי ת"א). מה שיותר מצער אותי זה כשהוא רואה שהוא מסתבך הוא נופל.. עד אמצע עונה שעברה החזקתי ממנו כי הוא הביא תרבות אירופאית של לא ליפול מכל נגיעה, אבל אחרי שהוא ראה ששופטים שורקים הוא אימץ את זה, ואחריו כל הקבוצה.
העניין האחרון הוא התרבות במועדון, שהיא זו שגורמת לפסימיות. במקום לחשוב כל הזמן על מה לא היה בסדר, ואיך אפשר להשתפר, להסתכל למציאות בעיניים (רק בגלל החמצות הפועל ת"א לא הבקיעו חמישייה), מתבכיינים על שיפוט- כמו נגד מכבי ת"א שנה שעברה. זה התחיל עם המכתב ההזוי של אלונה, המשיך עם אלישע אחרי המשחק הזה, וכו וכו'. לכולנו יש עיניים וכולנו ראינו שקיבלנו שני פנדלים מתנה נגד רעננה, אחד נגד מכבי פ"ת ואחד נגד חיפה (שהוחמץ). ככה זה עם שופטים, יום אסל יום בסל. במועדון רציני עובדים על לשפר את הקבוצה.
ברגע שמכבי ת"א הביאה צוות זר, היא העלתה את הרף. כל מי שלא יתיישר עם הרף הזה יישאר מאחור. מה שקורה בקרית שמונה זה חריג. משהו בשקט של הצפון בשילוב עם ניהול תקין מוציא מהקבוצה הרבה יותר ממה שהיא שווה (אבוחצירא, דני עמוס, אלעד גבאי, גרזיץ' ועוד לא עשו כלום ברגע שעזבו את ק"ש), אבל זה לא תקף לקבוצות כמו ב"ש. יעקב שחר הבין את זה ועדיין יש לו בעיות עם הסגל ועם רכש כי הוא לא הביא מנג'ר כמו קרויף. כשאלונה תבין את זה נוכל לעשות את קפיצת המדרגה המתבקשת. אגב, הצוות לא חייב להיות זר, אבל לפחות כזה שיאמץ סטנדרטים אירופאיים בכל הקשור לכושר, סקאוטינג, שיווק, ניהול סגל, התנהלות מול תקשורת, שימוש בסטטיסטיקות וכו'. עיתונאים כמו אורי קופר מידיעות הביאו כבר את השיח הזה לארץ, אבל אלונה מתעקשת לא ללמוד.
נקודות אור:
דוידזאדה נראה שקצת חוזר לעצמו, ובן ביטון מתייצב להיות אחלה מגן ימני.
זהו. שאפו למי שקרא עד הסוף.
זו הודעה ראשונה שלי פה, והרגשתי צורך לשתף במחשבות שיש לי על הקבוצה העונה.
ההפסד בבלומפילד לא ממש מפתיע. הקבוצה בנויה על הבלחות כישרון של שחקנים שהם ברמה מעל הליגה, אבל למעשה לא נראית כמו קבוצה, ולא נראתה ככה גם בעונה שעברה המוצלחת. אני מחבב את אלישע לוי כאדם, וחושב שיש לו מעלות בתור מאמן בעיקר בכל הנושא של יחסים עם הסגל, אבל הוא לא מצליח להתעלות מעל הבינוניות של רוב המאמנים הישראליים (היוצאי דופן היחידים בעיניי הם גוטמן וברק בכר, אולי גם רב"ש). לא נראה שיש עבודה באימונים על תנועה, על מתי לשחרר כדור, על תרגילי התקפה. אלישע גם נראה אדיש על הקווים כאשר יש איבוד שטותי בגלל שגורדנה או גל אראל חושבים שהם מסי. דוגמא הפוכה טובה היא לשיפור השחקנים במכבי תל אביב תחת הצוות הזר. הראו את אחוזי הדיוק של טל בן חיים בשלוש השנים האחרונות והן בעלייה כנראה רק כי מישהו נוזף בו כל פעם שהוא אגואיסט ומקבל החלטות גרועות. לאלישע אין את זה. אם בפיגור 2-0 יוצאים למתפרצת עם שלושה שחקנים ושאר הקבוצה לא זזה, הסתכלתי על הספסל ולא נראה שזה הזיז לאלישע, זה אומר דיינו.
אז מה זה יוצר לנו? זורקים ים של כישרון על המגרש, כשהכוונה היא לברדה, מליקסון, בוזגלו, הובאן וארבייטמן, ומצפים שזה יהיה טוב. בגלל רמת הליגה זה באמת מספיק לצמרת, אבל לא יספיק ליותר מזה.
אחת הבעיות הגדולות בשבועות האחרונים היא המעבר של הובאן לעמדת הבלם, מה שגרם לכך שאין עושה משחק באמצע, ומליקסון ובוזגלו יכולים לשחק רק עם המגנים (כי גם אין הצטרפות ותנועה למרכז). אוגו צריך לחלץ כדורים ולשחרר מסירה קצרה, לצפות ממנו ליותר מזה זה לא מציאותי. אראל צריך להיות אופציה אחרונה על הספסל. במשחק המזעזע מול רעננה, כשמליקסון עלה בהתלהבות, ראו עד כמה הוא והובאן יכולים להיות שילוב טוב. שני שחקנים שיודעים לעשות תנועה, יודעים למסור בנגיעה, ובעיקר חושבים התקפה.
נקודה נוספת היא ברדה. אין מספיק מילים לתאר את ההערצה אליו. דמות גדולה, ספורטאי ענק, מנהיג, וגם כדורגלן ברמה גבוהה שעשה קריירה מדהימה. בשבת הוא היה חושך. את רוב הכדורים הוא איבד. אני לא אומר שהוא צריך לרדת לספסל כי הוא עדיין יכול לעשות את ההבדל (כמו לדוגמא מול מכבי ת"א). מה שיותר מצער אותי זה כשהוא רואה שהוא מסתבך הוא נופל.. עד אמצע עונה שעברה החזקתי ממנו כי הוא הביא תרבות אירופאית של לא ליפול מכל נגיעה, אבל אחרי שהוא ראה ששופטים שורקים הוא אימץ את זה, ואחריו כל הקבוצה.
העניין האחרון הוא התרבות במועדון, שהיא זו שגורמת לפסימיות. במקום לחשוב כל הזמן על מה לא היה בסדר, ואיך אפשר להשתפר, להסתכל למציאות בעיניים (רק בגלל החמצות הפועל ת"א לא הבקיעו חמישייה), מתבכיינים על שיפוט- כמו נגד מכבי ת"א שנה שעברה. זה התחיל עם המכתב ההזוי של אלונה, המשיך עם אלישע אחרי המשחק הזה, וכו וכו'. לכולנו יש עיניים וכולנו ראינו שקיבלנו שני פנדלים מתנה נגד רעננה, אחד נגד מכבי פ"ת ואחד נגד חיפה (שהוחמץ). ככה זה עם שופטים, יום אסל יום בסל. במועדון רציני עובדים על לשפר את הקבוצה.
ברגע שמכבי ת"א הביאה צוות זר, היא העלתה את הרף. כל מי שלא יתיישר עם הרף הזה יישאר מאחור. מה שקורה בקרית שמונה זה חריג. משהו בשקט של הצפון בשילוב עם ניהול תקין מוציא מהקבוצה הרבה יותר ממה שהיא שווה (אבוחצירא, דני עמוס, אלעד גבאי, גרזיץ' ועוד לא עשו כלום ברגע שעזבו את ק"ש), אבל זה לא תקף לקבוצות כמו ב"ש. יעקב שחר הבין את זה ועדיין יש לו בעיות עם הסגל ועם רכש כי הוא לא הביא מנג'ר כמו קרויף. כשאלונה תבין את זה נוכל לעשות את קפיצת המדרגה המתבקשת. אגב, הצוות לא חייב להיות זר, אבל לפחות כזה שיאמץ סטנדרטים אירופאיים בכל הקשור לכושר, סקאוטינג, שיווק, ניהול סגל, התנהלות מול תקשורת, שימוש בסטטיסטיקות וכו'. עיתונאים כמו אורי קופר מידיעות הביאו כבר את השיח הזה לארץ, אבל אלונה מתעקשת לא ללמוד.
נקודות אור:
דוידזאדה נראה שקצת חוזר לעצמו, ובן ביטון מתייצב להיות אחלה מגן ימני.
זהו. שאפו למי שקרא עד הסוף.
