כי התסריט של המשחק הזה היה כתוב מראש ומישהו ערך אותו.
אין אחד שהיה אתמול בבלומפילד ולא האמין שאנחנו מסוגלים להפוך את התוצאה, גם כשלוח התוצאות
הראה 2:0 להגועל והיכולת הייתה ברצפה.
לפני שאני כועס על חכמון, אני כועס על הקבוצה היותר טובה, שלא הופיעה להתמודדות במשך 70 דקות.
כועס על גורדנה וברדה שלא נתנו את הראשון ממצבים נוחים בהתחלה והפכו את הערב לחגיגה,
מאוכזב מאגידה שצילם 2 שערים,
מהובאן שמשחק אימון של רומניה גרם לו לשחות אתמול אחרי חלוצים ליגה א',
על גל אראל ואוגו שאיבדו את מרכז המגרש
ועל מליקסון שהוא הכל, חוץ ממליקסון שאנחנו מכירים,
אבל שטויות, הכדורגל נזיל וכבר בשבת נשכח ונסלח.
ואז אני כועס על חכמון. על היהירות הדוחה שמובילה כל שריקה שלו. על העובדה ששוער גינגני עם זקן תיש שוכב 6 דקות על הרצפה והורג את המשחק בשיאו, כל קבוצה מבצעת 3 חילופים, זגורי נשכב לעוד 3 דק', אבל בתוספת הזמן השלט מראה "4", כי הוא חייב להיות האיש שידברו עליו בסוף.
כשמומנטום טוב ואלי חכמון נפגשים, אל תצפו ליותר מידי. לא לעבור את קרית שמונה בחצי הגמר ולא להשלים מהפך חלומי על הפועל בבלומפילד. ושום מילה על פנדל ביזיוני ששרק ועוד אחד ברור שלא.
פתיחת שבוע מלא תסכול, הייתי חייב לפרוק.
"הפסד או נצחון אני נשאר שלך..."
