bs war כתב:
דיברתי על סאבו למען הסר ספק.
גם מליקסון איחר בחזרה, אבל לשחקן התקפה זה יותר נסלח לא לחזור מספיק מהר להגנה (וזה לא שהוא לא חזר, פשוט לא מספיק מהר). זה לא התפקיד העיקרי שלו.
מקשר אחורי לעומת זאת אני מצפה ליותר אחריות הגנתית, לשמור על המיקום שלו ולא להיעלם לגמרי מהתמונה בהתקפה נגדנו.
לא צריך לחפש בכח... יכול להיות שסאבו לא מספיק דומיננטי באמצע או שהוא נפקד כמו שהגדרת.
עדיין הטענה שלך מגוחכת, מאור שיחק באגף, והתפקיד שלו זה לחזור עם המגן בצד שלו,
יותר מזה, הוא היה איתו באמצע בתחילת המתפרצת של מכבי ועזב אותו כשסבוריט מתקדם לרחבה ומאור חוזר בעצלתיים.
גול של מאור. לא קשור לסאבו בשום צורה.
אם היה קשר אמצע נוסף הגול הזה היה נמנע ולא הייתם מתווכחים של מי הגול של מאור או סאבו.
מה שכן זה גול של בכר שויתר על האמצע וגרם להפקרות גדולה, אם בטרנר מול עשרה שחקנים של סכנין הם לא נבהלו והיה בור באמצע ונתנו גול אז אין הבדל גדול.
הראל כתב:אם היה קשר אמצע נוסף הגול הזה היה נמנע ולא הייתם מתווכחים של מי הגול של מאור או סאבו.
מה שכן זה גול של בכר שויתר על האמצע וגרם להפקרות גדולה, אם בטרנר מול עשרה שחקנים של סכנין הם לא נבהלו והיה בור באמצע ונתנו גול אז אין הבדל גדול.
זה היהממשחק של הכל או כלום.
בכר עשה את החילוף הנכון במיוחד שקבהא היה אוויר באותו בהיום... תפס יום רע ביותר
nitsande כתב:
לא צריך לחפש בכח... יכול להיות שסאבו לא מספיק דומיננטי באמצע או שהוא נפקד כמו שהגדרת.
עדיין הטענה שלך מגוחכת, מאור שיחק באגף, והתפקיד שלו זה לחזור עם המגן בצד שלו,
יותר מזה, הוא היה איתו באמצע בתחילת המתפרצת של מכבי ועזב אותו כשסבוריט מתקדם לרחבה ומאור חוזר בעצלתיים.
גול של מאור. לא קשור לסאבו בשום צורה.
יש פה איזו תפיסה ששחקני התקפה מקצוענים חוזרים כל הדרך להגנה בכל התקפה.
גם בקבוצות הכי טובות בעולם שחקני התקפה נשארים למעלה ברוב המקרים. זה יכול להיות כי אין להם מספיק כושר גופני לרוץ על כל המגרש (למעט מאוד שחקנים יש מספיק כושר לזה ובדרך כלל הם משחקים כקשרי מרכז או מגנים), וזה יכול להיות בגלל הוראה של המאמן מתוך רצון שיהיו בעמדות קדמיות להתקפה מתפרצת או כדי שישמרו את הכוחות שלהם לפעולות התקפיות.
גם בקבוצה כמו ליברפול, שאי אפשר להאשים אותה בחוסר מחויבות או חוסר כושר גופני, זה נדיר לראות את סלאח ומאנה חוזרים בספרינט אחרי המגן שלהם במתפרצת. אבל מה, יש להם שלושה קשרים באמצע שיודעים לחפות עליהם ולסתום את החורים שלהם לפחות בשביל לעכב את במתפרצת עד ששחקני ההתקפה יחזרו לעמדות.
גם מליקסון, טוני ובוזגלו לא רדפו אחרי המגנים שלהם בכל התקפה, אבל היה מי שיחפה עליהם.
אם כל המערך ההגנתי שלנו קורס בגלל ששחקן התקפה בן 34 לא חזר מספיק מהר במתפרצת (ושוב, זה לא שהוא לא חזר בכלל), הבעיה לדעתי היא לא באותו שחקן, אלא במערך כולו ובתלות שלנו בכך ששחקנים כמו נייג'ל, מליקסון ודיא יחזרו מספיק מהר לעמדות הגנתיות. זה לא ריאלי לצפות לזה מהם.
bs war כתב:
יש פה איזו תפיסה ששחקני התקפה מקצוענים חוזרים כל הדרך להגנה בכל התקפה.
גם בקבוצות הכי טובות בעולם שחקני התקפה נשארים למעלה ברוב המקרים. זה יכול להיות כי אין להם מספיק כושר גופני לרוץ על כל המגרש (למעט מאוד שחקנים יש מספיק כושר לזה ובדרך כלל הם משחקים כקשרי מרכז או מגנים), וזה יכול להיות בגלל הוראה של המאמן מתוך רצון שיהיו בעמדות קדמיות להתקפה מתפרצת או כדי שישמרו את הכוחות שלהם לפעולות התקפיות.
גם בקבוצה כמו ליברפול, שאי אפשר להאשים אותה בחוסר מחויבות או חוסר כושר גופני, זה נדיר לראות את סלאח ומאנה חוזרים בספרינט אחרי המגן שלהם במתפרצת. אבל מה, יש להם שלושה קשרים באמצע שיודעים לחפות עליהם ולסתום את החורים שלהם לפחות בשביל לעכב את במתפרצת עד ששחקני ההתקפה יחזרו לעמדות.
גם מליקסון, טוני ובוזגלו לא רדפו אחרי המגנים שלהם בכל התקפה, אבל היה מי שיחפה עליהם.
אם כל המערך ההגנתי שלנו קורס בגלל ששחקן התקפה בן 34 לא חזר מספיק מהר במתפרצת (ושוב, זה לא שהוא לא חזר בכלל), הבעיה לדעתי היא לא באותו שחקן, אלא במערך כולו ובתלות שלנו בכך ששחקנים כמו נייג'ל, מליקסון ודיא יחזרו מספיק מהר לעמדות הגנתיות. זה לא ריאלי לצפות לזה מהם.
מסכים.
העמידה של סאבו היא שערורייה.
דווקא השחקן שרץ אצלנו הכי הרבה מבזבז את הרוב בשטחים הפשוט לא נכונים.
הוא גם פוגע מאוד ביכולת לצאת קדימה.
יש בעיה בעבודה של החלק הקדמי, אי אפשר להתעלם מזה.
סבע והאסלביינק הם שנים שמגיעים ל9 ק"מ ביום טוב. מול מכבי נייג'ל בקצת יותר משעה רץ 5.7, סבע ב84 דקות 7.8. נתונים עלובים.
מליקסון אגב דווקא כן מוציא מעצמו דרך קבע סביבות 10.
צריך למצוא מערך שיחביא אותם הגנתית וינצל את החוזקות שלהם התקפית.
ב4-3-3 זה אולי יעבוד רק אם סבע חלוץ מרכזי וגם זה בספק.
אולי שווה לשקול לעתיד 4-4-2 יהלום או את אותו עץ אשוח שבכר ניסה בכמה משחקים. אבל חייב לעשות התאמות בסגל בשביל כך.
הראל כתב:אם היה קשר אמצע נוסף הגול הזה היה נמנע ולא הייתם מתווכחים של מי הגול של מאור או סאבו.
מה שכן זה גול של בכר שויתר על האמצע וגרם להפקרות גדולה, אם בטרנר מול עשרה שחקנים של סכנין הם לא נבהלו והיה בור באמצע ונתנו גול אז אין הבדל גדול.
צודק, נגד קרית שמונה שיחקנו עם שלישיית קישור ולא קיבלנו שער ממתפרצת.
אה, רגע.
bs war כתב:
יש פה איזו תפיסה ששחקני התקפה מקצוענים חוזרים כל הדרך להגנה בכל התקפה.
גם בקבוצות הכי טובות בעולם שחקני התקפה נשארים למעלה ברוב המקרים. זה יכול להיות כי אין להם מספיק כושר גופני לרוץ על כל המגרש (למעט מאוד שחקנים יש מספיק כושר לזה ובדרך כלל הם משחקים כקשרי מרכז או מגנים), וזה יכול להיות בגלל הוראה של המאמן מתוך רצון שיהיו בעמדות קדמיות להתקפה מתפרצת או כדי שישמרו את הכוחות שלהם לפעולות התקפיות.
גם בקבוצה כמו ליברפול, שאי אפשר להאשים אותה בחוסר מחויבות או חוסר כושר גופני, זה נדיר לראות את סלאח ומאנה חוזרים בספרינט אחרי המגן שלהם במתפרצת. אבל מה, יש להם שלושה קשרים באמצע שיודעים לחפות עליהם ולסתום את החורים שלהם לפחות בשביל לעכב את במתפרצת עד ששחקני ההתקפה יחזרו לעמדות.
גם מליקסון, טוני ובוזגלו לא רדפו אחרי המגנים שלהם בכל התקפה, אבל היה מי שיחפה עליהם.
אם כל המערך ההגנתי שלנו קורס בגלל ששחקן התקפה בן 34 לא חזר מספיק מהר במתפרצת (ושוב, זה לא שהוא לא חזר בכלל), הבעיה לדעתי היא לא באותו שחקן, אלא במערך כולו ובתלות שלנו בכך ששחקנים כמו נייג'ל, מליקסון ודיא יחזרו מספיק מהר לעמדות הגנתיות. זה לא ריאלי לצפות לזה מהם.
דבר ראשון לגבי התפיסה אולי כדאי שתעביר שיעורים מוריניו...
לעניין, שחקני אגף, קיצוניים צריכים לעשות הגנה תמיד, לא תמיד לרדת להגנה.
אחד התפקידים שרשומים עליהם בטאבו והם חייבים לעשות אותו בכל התקפה של היריבה זה לחזור אם השחקן שלהם עולה,
השחקן שלהם זה המגן, חובה! עליהם לרדת איתו.
אגב, קורה שהם מפספסים, לא מספיקים ולא סוגרים את השחקן שלהם, ושם באמת צריך לבוא לידי ביטוי החיפוי של הקישור.
גם אם התזה שלך הייתה נכונה עדיין היא מתרסקת לאור העובדה שכמו שאמרת הוא כן ירד בסופו של דבר...
אז למה הוא עשה את זה בהליכה תוך כדי שהוא רואה שהשחקן שלו בורח ומגיע לעמדה מסוכנת חופשי לגמרי.
תסתכל על הפנים של מאור אחרי הגול ותבין שגם הוא מבין שזאת אחריות שלו נטו.
אם מה שאמרת היה נכון אז היו לך ארבע שחקנים שלא עושים הגנה בכלל... זה נשמע לך הגיוני?
ולצערנו זה מה שקורה, ורואים למה הקישור שלנו לא מצליח להתמודד כמו שצריך. ולא רק הקישור.
בקיצור, גול של מאור, אחריות מלאה שלו, לא כועסים עליו, גם לא מותר פעם ב...
חאלס להתעסק בנושא הזה, יש משחק מחר.
כשמדברים ששחקן התקפה צריך לעשות הגנה לא מתכוונים כל כך שמסי/בסבע/מליקסון/טוני וכו ירוצו עם המגן/קשר באגף שלהם ויעשו גליצ'ים.
מדובר בלעמוד נכון, בלסגור מסירה נכונה.
הדוגמא הקלאסית והטרייה, לכו לגול של מכבי בדקה ה90 בגביע נגד ביתר.
בוזגלו במקום לצמצם ימיננ לכיוון סבוריט ולהיות בקשר עין איתו החליט על דעת עצמו לצאת ללחץ על הבלם של מכבי למרות שחלוץ ביתר כבר היה בדרך ללחוץ את הבלם.
הוא גרם לכך שסבוריט היה כל כך חופשי והיה לו שעה לרוץ להתקפה ולבחור לאן ומתי למסור.
אם בוזגלו היה מצמצם מרחק ימינה לסבוריט הוא היה מונע מיהונתן כהן לחשוב על למסור לסבוריט בכלל.
היום בדיוק לפני 8 שנים מאור מליקסון , עזב את באר שבע וחתם במועדון הפולני ויסלה קראקוב.
זאת היתה החתמה מאד מפתיעה דאז.
באר שבע של היום לא דמתה כלל וכלל להיכן שהיא היום והמעמד של מאור היה רחוק ממה שהוא כיום.
צריך לזכור שלהוציא לגיונר לאירופה מבאר שבע של אז,היה בהחלט לא שיגרתי.
שחקנים שרצו להגיע מעבר לים,הלכו לשחק במרכז הארץ או במכבי חיפה שהיתה אז המוכרת הכי בכירה בשוק השחקנים לאירופה בארץ.
וכך היה,
סוף נובמבר , צלצל הטלפון ועל הצג מספר עם קידומת פולנית , מעבר לקו באנגלית מנומסת עם מבטא הולנדי כבד , גבר שהציג את עצמו כ
סטן וואלקס,
״שלום dudu אני המנהל הטכני של קבוצת וויסלה קראקוב״ הפולנית .
הוא סיפר שהוא מכיר אותי יותר ממה שאני חושב ... ושהוא יודע איך עזרתי למועדונים בסדר גודל שלהם כמו אפואל ניקוסיה,מריבור ולקלוז לזכות באליפות ולהגיע לליגת אלופות.
שזה בדיוק החלום של וויסלה.
זה המודל.
הוא אמר שקיבל את המספר שלי מחברים משותפים ושהוא מקווה שבתקציב שיש לו אני יוכל להביא לו ״מציאה״ את השובר שוויון בכדי לזכות באליפות!
ככה אמר א ל י פ ו ת ! לא פחות ולא יותר.
הוא הוסיף שיש להם קבוצה טובה מאד וחסר להם רק השחקן ״המיוחד״ הזה ושהם לא נוהגים לשלם העברות , רק במקרים יוצאי דופן ולשחקנים ״מיוחדים״ הוא יוכל לפנות לבעלים ולבקש בקשה מיוחדת וכמובן שהיא חייבת להיות באנקר.
הוא הסביר שהם מחפשים שחקן בסגנון ״ברזילאי״.
דריבליסט. שואו מן. אחד כזה שקונים כרטיס עבורו.
אחד שהקהל הרב שמגיע בכל משחק בית (30.000) יתלהב לראות.
אבל גם הדגיש את החשיבות המנטלית של אותו שחקן , כי אין לו הרבה זמן להתאקלם והתקשורת בפולין לא הכי מפרגנת לזרים ועוד העובדה שמיד אחרי פגרת החורף מתחיל עומס של 2 משחקים בשבוע ,סך הכל 20 משחקים נותרו בליגה ,שהם ממוקמים 3 בטבלה ושהנשיא רחוק בינתיים מלהיות מרוצה.
כנהוג אצל ההולנדים המאד ורבלים..הוא לא עצר והמשיך לדבר ,ולספר ..בזמן הזה שהוא ממלא אותי בפרטים ותיאורים...אני חשבתי רק על שם אחד ש התאים בדיוק לפרופיל שאותו הוא דרש:
מאור מליקסון!
כשהוא עצר לקחת אוויר..אמרתי לו את השם.
זה היה עם ביטחון.
הייתי מאד החלטי ולא הוספתי דבר.
היה שקט, הוא ציפה כנראה שאני אוסיף ואספר ואנסה לשכנע, אבל כלום.
מילה אחת: מליקסון !
הוא מעולם לא שמע את השם הזה לפני.
הוא שאל פרטים , בנוסף שלחתי לו למייל סרטון וידאו קצר שהכנתי שבוע לפני יחד עם עופר פביאן , עם מיטב הביצועים מהעונה האחרונה של מאור.
בערב הוא שלח לי סמס שהמאמן אהב את הוידאו וביקש שאשלח לו ב DHL מספר משחקים מלאים מהשבועות האחרונים וכך עשיתי.
התחלתי לעקוב אחרי:תוצאות, סגל שחקנים ,משחקים דרך הצלחות שהתקנתי על גג הבית וגוגל.
הם לא הצליחו במשחקים האחרונים.
אחרי מספר שבועות שלא שמעתי ממנו דבר..הוא צלצל:
״היי דודו..איך המזג אוויר בישראל..?״
אמרתי שביום ראשון הקרוב יהיה 20 מעלות עם שמש ובערב נוכל ללכת יחד בכדי לצפות בשחקן שלו..!
הוא צחק,קבענו, הוא נחת,אספתי אותו מהשדה וישר לבירת הנגב.
את מאור מליקסון הכרתי עוד בימים שעבדתי בביתר ירושלים כסקאוט ראשי עם פרננדז.
מאור באותם ימים היה נחשב לאחד הכישרונות העולים של הכדורגל הישראלי.
באמת כישרון יוצא דופן.
כאלה שכבר לא ״מייצרים״ כיום.
בסוף העונה היו מספר תקריות שלו מול ההנהלה וזה השפיע עליו ברמה האישית והמקצועית.
כ שפרננדז עזב, שקלאר וגיידמק נתנו לי את המפתחות ו את כל ההחלטות המקצועיות במועדון.
בעקבות חוסר השביעות מ החוזה החדש ש לא הוצע לו, מאור ביקש לעזוב.
לא עמדתי בדרכו ואפשרתי לו לעבור למכבי חיפה.
הוא לא אהב את זה,הוא היה בטוח שיש לי משהו נגדו.
היה בנינו מתח באותה תקופה.
לא דיברנו.
לזכותו של מאור (זאת גדולה של אדם)
כעבור מספר שנים אחרי שהוא התבגר והתעצב אישית ומקצועית , הוא ידע שיש פינה אותה הוא צריך לסגור.
דרך חבר משותף(אסיף בן ישי ששיחק איתי בעבר) התקיימה פגישה בכפר המכביה ושם שמנו את הכל על השולחן והשארנו את העבר מאחור.
כל אחד אמר את אשר על ליבו וידענו שיחד אנחנו כח מנצח.
אני רציתי אותו והוא אותי.
הרגשתי וידעתי שיהיה קסם בשידוך הזה.
וכך באמת היה!
הגעתי עם סטן למשחק בוסרמיל נגד סכנין.
בכניסה ליציע הכבוד אי אפשר היה להתחמק
מחיבוק עם חיוך וברכת ברוך הבא מבנצי (ז״ל) שהושיב אותנו במקום טוב באמצע.
המשחק החל,העמודים ביציע הכבוד הסתירו ובקושי אפשר היה לזהות (סטן סובל מראייה לקויה) שחקנים מהמרחק הרב.
בעדינות אומר..שהרבה לא ראינו.
בדקה ה 70 הוא סימן לי שכדאי לברוח לפני הפקקים..יצאנו מהאצטדיון עם החבר הכי טוב שלי בבאר שבע צ’רלי פרץ ויחד עם בן דודי שאקי, הלכנו לאכול קבב באמונה ומשם לשתות בירה..בעתיקה.
כל הזמן הזה לא דיברתי איתו על מאור וגם לא על המשחק.
אכלנו , שתינו , צחקנו וחזרנו למלון שלו בתל אביב לקראת 1 בלילה.
לפני שהורדתי אותו הוא סיפר לי שהטיסה שלו חזרה ב 18:00 בערב ואם אני יכול לסגור פגישה עם הבעלים של באר שבע בכדי לנהל משא ומתן על מליקסון!!!
הייתי מעט מופתע.מיד אחרי שהוא ירד צלצלתי ו
עדכנתי את מאור שיש אור ירוק.
בבוקר התקשרתי לאלונה וקבענו פגישה במשרדים שלה בהרצליה.
הפגישה היתה מתוחה מאד !
אלונה מאד רגישה בכל הנוגע למה שעלול להזיק לקבוצה , לא רצתה לשמוע.
מליקסון עבורה היה היהלום של המועדון.
אבל היא הבינה שלא תוכל לעצור אותו מלהגשים חלום ולהתקדם.
היא צלצלה למאור ושאלה אם זה באמת מה שהוא רוצה.
מאור היה מאד החלטי וביקש ממנה לא לעצור לו את החלום.
לאחר שעתיים של שיחות ענייניות לא הצלחנו לסגור.
היה פער של 200.000 יורו.
הגענו למבוי סתום.
הצעתי לסטן שאקח אותו לשדה ולמחרת אנסה לגשר על הפערים והמחלוקות שהיו.
כך עשיתי , זה התחיל בשיחות טלפון ואחרי זה בפגישה ישירה שלי עם אלונה ולשמחתי ולמזלי הצלחתי.deal done
קלינגר המאמן של בארשבע , מאד התנגד ל מהלך.
הוא זעם , כעס גם עלי,הוא ניסה לשכנע את מאור את אלונה,
הוא חשב שמאור לא מוכן עדיין ל הרפתקה אירופאית.
אבל זה לא עזר וגם לעוד אחרים שניסו לטרפד ,
מאור היה נעול!
אגלה לכם סוד מקצועי שבדרך כלל מתרחש מאחורי הקלעים.
תמיד שנרקמת עיסקה להעברת שחקן ישראלי לחול יהיו משום מה אנשים בארץ שינסו לשים מקלות בגלגלים.
חלקם מקנאה וחלקם מאינטרסים כאלה ואחרים.
הפירסום המוקדם הוא האויב הגדול של כל עיסקה.
בישראל משום מה(אובססיה מיותרת )
התקשורת ״מתאבדת״על פרסום ראשון.
כשזה קורה ואחרים מפספסים אז הם הופכים למתנגדים הכי גדולים של אותה עיסקה ומנסים/עושים הכל בכדי לטרפד אותה או כל דבר שקשור בה.
היו לי לפחות 4 שחקנים בארץ שהפסידו חוזה באירופה בגלל שמיהרו להדליף פרטים אשר גרמו נזק רב לעיסקה ובעקבות זה היא נפלה.
היום הם משתלבים היטב ברמה הבינונית של הכדורגל הישראלי ותאמינו לי שהם עד היום מצטערים על ההדלפה (לא מעט שחקנים ״חייבים״ לעיתונאים) וחוסר האחריות שלהם ב לרוץ ולספר.
מאור הרגיש בשל להוכיח את עצמו ברמה גבוה יותר ובמקום מאד לא קל.
הפרידה מאוהדי בארשבע היתה קשה , מליקסון הוא שחקן שקם ויפול על חום ואהבה ושנותנים לו את זה כפי שקרה וקורה בבארשבע הוא פורח.
היה בכי שלו ושלהם.
תמונות בלתי נשכחות.
הטיסה שלנו נקבעה למחרת בבוקר.
מבן גוריון לוורשה ומשם לקראקוב בארץ יום לפני 22/1/11 עוד הלכנו ברחוב עם חולצה קצרה ומשקפי שמש..זה לא מה שציפה לנו בקראקוב..!
יום לפני הטיסה קיבלתי מהפולנים כמקובל מייל מפורט עם כל התוכנית ליומיים הקרובים:
טיוטות חוזים,טיסות, מספר טלפון של איש קשר/נהג שיאסוף אותנו מהשדה בדרך למלון, ארוחת ערב עם ההנהלה ולישון,
למחרת צפוי בדיקות רפואיות , מפגש עם הבעלים, ביקור באצטדיון וחתימה על החוזה.
כשנחתנו בוורשה שלחתי ווצאפ..לנהג ..מהנימוסים הבלגים שדבקו בי (הם לעולם לא מחייגים לפני שישלחו הודעה אם אפשר לחייג ואם הם לא מפריעים) ללא מענה.
אחרי כשנחתנו ב קראקוב עוד במטוס שלחתי שוב ושוב ללא מענה.
עברתי ל Sms וכלום.
חייגתי אליו..לאחר מספר נסיונות הוא ענה..ו קישקש בפולנית 100 מילה בדקה וניתק.
אספנו את התיקים ויצאנו החוצה. 5/6 עיתונאים ומצלמות של ערוץ הספורט הפולני לקחו מספר מילים ממאור ואני עדיין ממתין לנהג..
לפתע הגיע איש מבוגר ..לדעתי הוא היה בן 65-70 חיוך גדול עם תנועות ידיים ..הבנתי שזה הנהג!
מאור הגיע עם 4 מזוודות גדולות ואני עם טרולי קטן.
העלנו את כל הערמה על עגלה ויצאנו בעקבות הנהג.
בחוץ הכל היה ל ב ן ! שלג כזה לא ראיתי מעולם(אה כן..כ שהייתי בהפועל תא לקראת המשחק האגדי במוסקבה )..
הכל מושלג. לבן. ואנחנו אחריו עם העגלה שמסתירה את מאור ואני תומך ביד אחת יחד איתו.
חמש..שש..שבע דקות ועדיין לא הגענו למכונית..אחרי 20 דק הבחנתי שאנחנו מסתובבים סביב עצמנו.
במהרה התברר לי שהנהג שכח איפה הוא החנה את רכבו.
הוא נכנס ללח,התחיל להזיע והיה ממש לחוץ.
התחיל להיות לנו קפוא.
ניגשתי אלי ,הרגעתי אותו.
נכנסו חזרה לשדה..כעבור חצי שעה הוא הגיע עם צפירות,יצאנו אליו.
העמסנו את הציוד וסוף סוף לדרך..
השדה בקראקוב מרוחק מהעיר.
הבתים ישנים והתשתיות לא בדיוק מודרניות.
זה הביקור הראשון שלי ושל מאור בפולין.
הנהג נוהג ואנחנו בהלם!
רק בוהים ולא מדברים!
הכל הזכיר נשכחות ובמיוחד מהסרטים ותוכניות השואה שעליהם גדלנו .
המצב רוח שלנו ירד ל ריצפה. לא שוחחנו. הסתכלנו אחד על השני עם הבנה ומבט של..עולם שלישי!
הכל לבן. כמעט ולא רואים דבר.
הגענו למלון, עלינו לחדרים
שמנו את הציוד וירדנו ללובי לתפוס קצת אינטרנט ולהמתין למנהל הספורטיבי סטן וואלקס, שאמור היה להגיע.
סטן בא והציע מיד שניסע לעיר למסעדה איטלקית טובה שהוא מכיר.
יצאנו ומונית המתינה בכניסה נכנסנו ונסענו ליעד.
בדרך שאלתי את סטן..למה אין לו מכונית..?
הוא הסביר ש בקרקוב מחיר עלות נסיעה במונית הוא מאד נמוך וזול ואין טעם או צורך ב להחזיק רכב ושהרבה יותר זול להשכיר נהג למספר שעות.
הגענו לעיר ומיד כל החששות והפחדים שהיו לנו התחלפו מ התפעלות מיופיה של כיכר העיר .
הכל מואר ,עתיק ויפה.
קראקוב התגלתה לנו ביופיה .
על אף השלג הכבד יש הרבה אנשים ברחובות.
המצב רוח שלנו והתחושות השתנו מפסימיות לסופר אופטימיות.
המסעדה הסיציליאנית עם הפסטה החריפה רק תרמו לזה.
שוחחנו עם סטן(איש מדהים וסימפטי) על הכל.
הוא לא חסך בשום פרט על הליגה , המועדון ועל העיר.
סיימנו את הארוחה, יצאנו לסיבוב קצר בעיר הקפואה, כמה תמונות למזכרת וישר תפסנו מונית חזרה למלון.
סטן אמר שבבוקר (7:00) יגיע נהג של המועדון ויקח את מאור לבדיקות ואותי למשרדי ההנהלה באצטדיון.
כך היה, בדיקות תקינות.
תיקונים מינורים שלי בחוזה.
חתימה.
סיור באצטדיון המפואר.
פגישה עם הנשיא וצילומים.
חזרנו למלון. היינו בשמיים.התגשמות חלום!
נפרדתי ממאור בחיבוק ו במבט ארוך בעיניים ונסעתי במונית(כמובן) לשדה התעופה.
בזמן ההמתנה לטיסה קניתי עיתונים מקומיים בכדי לראות את כל הכותרות והצילומים של ההגעה מאמש.
מאור היה לרכש היקר והחשוב ביותר בפולין באותה תקופה.
מעט הפעמים ששחקן ישראלי מצליח להשפיע ולהיות כוכב הקבוצה שגם זוכה עבורה בתארים.
עם מאור זה קרה כבר בנגיעה הראשונה בכדור.
כל הקהל והתקשורת התאהבו ממבט ראשון.
הם קראו לו ״מליקסונה״.
הוא הפך לפנים המוכרות במדינה. כבוד שמעטים הזרים אשר זכו לו בפולין.
עד היום מליקסונה הוא שם שכולם מעריכים ומזכירים בפולין.
בכל פעם שאני נפגש או משוחח עם מועדון פולני הם ישר אומרים לי..אין לך עוד מליקסון בשבילנו?
מאור הוביל את ויסלה לאליפות (האחרונה מאז ועד היום) בלתי נשכחת עם שער ניצחון במשחק האחרון.
אלו ימים שאותם אזכור לעד.
אין כיף גדול יותר לסוכן שהשחקן שלו מצליח וגורם אושר לכל כך הרבה אנשים , לעיר שלמה ועוד במקום כל כך טעון מבחינת כל יהודי באשר הוא.
בעקבות ההצלחה האדירה, הגיעו לא מעט הצעות בעונה השניה
כולל מבחנים במנצ’סטר סיטי (מאור לא רצה להיבחן).
ההצעה הרצינית היתה מ נאפולי האיטלקית כאשר יושב ראש הקבוצה הגיעה למשחק נגד בחוץ ב וורשה נגד היריבה המושבעת לגיה.
לרוע מזלו של מאור כבר אחרי חמש דק הוא נאלץ לנטוש את כר הדשא בעקבות פציעה(שבר בכף הרגל).
פציעה שהביאה להיעדרות של למעלה מ 9 שבועות.
לא רק הצעות הגיעו..גם חברים חדשים..!
בזכות ההצלחה של מלי, המלצתי לויסלה על דודו ביטון. הגיע בהשאלה משארלווה וסיים את העונה כמלך שערי הקבוצה עם 17 שערים!
ועם שערים בלתי נשכחים נגד טוונטה ופולהאם במסגרת שלב הבתים בליגה האירופאית.
מאור שיחק שנתיים בויסלה קראקוב.
בנוסף הוא גם קיבל הצעה יוצאת דופן(שכללה לא מעט כסף בנוסף ליוקרה) , בזכות הדרכון הפולני שיש לו וזה להצטרף לנבחרת פולין אשר תארח את אליפות אירופה בקיץ הקרוב אז.
מאמן הנבחרת הפולנית רצה אותו אצלו.
העיתונים בפולין ציטטו כוכבים כמו לבנדובסקי ואחרים ״מאד נשמח לראות שחקן כמו מליקסון לצידנו בנבחרת״.
מאור התלבט.
מצד אחד זה היה קידום מקצועי אדיר וגם מאד הפריע לו שהוא לא נספר על ידי הצוות המקצועי בנבחרת ישראל וגם לא על ידי התקשורת (דבר שבשיגרה)
כך שמאור וגם אני חשבנו על האופציה הזאת כמאד רלוונטית.
וראו פלא.. בעקבות התעניינות ההתאחדות הפולנית ו הפירסום בעניין...לפתע כל התקשורת הישראלית שבקושי התעניינה לפני כן במאור ובהצלחה המדהימה שלו בפולין הפכה את עורה!
ולא רק היא!
גם ראשי נבחרת ישראל פנו לכל העולם ואישתו ולחצו בכדי שמאור יבחר בנבחרת ישראל.
לאחר לחץ מסיבי גם על משפחתו של מליקסון , הוא בחר לותר על החלום של לשחק באליפות אירופה מול מגרשים מלאים ומול כל כעולם הכדורגל והחליט להישאר בנבחרת ישראל שכרגיל בסופו של יום לא הגיעה גם איתו לשום דבר.
לאחר שנתיים ,שוב הגיעו לא מעט הצעות,
החלטנו להתקדם ולעבור לליגה הצרפתית הבכירה (וואלנסיין).
שגם לשם הגענו בשלג כבד שלא נראה בצרפת ב 50 שנה האחרונות..!
לא יאומן ..אנחנו והשלג סיפור אהבה.
הוא הגיע מ קראקוב בטיסה לבריסל ואני מתל אביב.
נפגשנו במלון שרתון בשדה התעופה הבלגי.
אכלנו טוסט ומיץ תפוזים סחוט ויצאנו לדרך.
וולנסיין עיר קטנה ,אלמונית ומשעממת על גבול בלגיה.
החצי עונה הראשונה בוולנסיין היתה פנטסטית.
מאור מיד הפך לשחקן הרכב ו למאד מוערך בליגה.
משחק ענק שלו נגד מארסיי ועוד מחצית טובה נגד פ.ס.ז עשו את שלהם.
הוא וטל נהנו שם ואף למדו מעט צרפתית.
תאמינו או לא, אבל מה שהכי זכור לי
כשהגעתי לבקר אותו במשחק בית נגד מונקו,
היה כאשר נדהמתי לראות את כמות סוגי האוכל והקינוחים שמוגשים חינם אין כסף באולם ה וי אי פי.
לפני במהלך ואחרי המשחק.
אגב נתקלתי באותו הדבר לפני מספר שבועות באצטדיון של בורדו.
כנראה שזאת מסורת צרפתית.
בכל אופן זה מדהים לראות כאלה דברים.
אירוח כיד המלך #ממש
תקציב שנתי של כמות מזון כזאת היא לדעתי בערך כמו תקציב של קבוצה בכירה בליגה לאומית בישראל.
בעונה אחרי הקבוצה סבלה מניהול כושל והודעה על עזיבת הבעלים המקומי שהיה אז הברון של העיר והחברה שלו שלטה בכל האזור באיסוף הזבל והפיכתו למקורות אנרגיה.
הוא היה איש חם וחברמן.
אבל גם עצבני לא קטן.
הוא התעמת לא פעם בנושא זכויות שידור ותקציבים עם הנהלת ההתאחדות הצרפתית.
העימות הזה הביא את המועדון לקריסה כלכלית ולירידת ליגה אכזרית.
ההצעות החלו להגיע והאטרקטיבית היתה מלגיה וורשה.
המנהל המקצועי מרצין זבלקוב הגיע לארץ בכדי לנסות ולשכנע את מאור להגיע.
נפגשנו איתו לארוחת צהריים.
הוא הציע שכר גדול ממה שהכרנו עד אז.
ביקשנו מספר ימים לחשוב.
מבלי לשאול או לחטט הרגשתי שמאור רוצה להקים בית ולגדל את ילדיו בארץ.
בינתיים מכבי תא והפועל בש הפעילו את כל התותחים הכבדים!
מקורבים, עיתונאים ואוהדים לא הפסיקו לחייג למאור וגם אלי מדי יום מדי שעה.
התלבטנו. ההצעה של לגיה היתה גבוה מאד!
מכבי תא היתה אחריה ובאר שבע הכי נמוכה.
מאור אמר לי מהתחלה שאם הוא ישחק בארץ זה יהיה רק בבאר שבע.
אמרתי לגורדי שאין לו סיכוי מול אהבת הקהל שיש למאור בדרום.
הוא ביקש להתקשר ולשכנע אך גם זה לא עזר.
מאור רצה שאקבע פגישה עם באר שבע.
הפגישה ארכה למעלה מ 5 שעות עד שעלה עשן לבן.
לחיצת יד.
חיבוק.
חתימה.
מאור שוב אדום!
מאז בארשבע הספיקה לזכות ב 3 אליפויות ועוד רגעים בלתי נשכחים באירופה .
כיום מאור נשוי (לטל) פלוס 2 .
עדיין (לדעתי) בתפקידו השחקן הטוב בליגה.
גיבור שקט.הילד הנצחי.
הוא נותן להצלחה וליכולת שלו לדבר.
ללא פוזה,ליקוקים, סקנדלים ודרמות.
דוגמא ומופת לכל שחקן צעיר.
שתדעו גם שהוא הכי מצחיק בארץ.
אהבה שלו למשחק היא זאת שנותנת לו את המוטיבציה להמשיך ולבלוט הרבה מעל השאר.
הערצה שהוא זוכה לה בקרב חבריו והקולגות למקצוע היא יוצאת דופן ומספרת את הסיפור בצורה הכי טובה
ותמיד נראה לך שהשיא עוד לפניו #אמן
yossi כתב:
מסכים.
העמידה של סאבו היא שערורייה.
דווקא השחקן שרץ אצלנו הכי הרבה מבזבז את הרוב בשטחים הפשוט לא נכונים.
הוא גם פוגע מאוד ביכולת לצאת קדימה.
יש בעיה בעבודה של החלק הקדמי, אי אפשר להתעלם מזה.
סבע והאסלביינק הם שנים שמגיעים ל9 ק"מ ביום טוב. מול מכבי נייג'ל בקצת יותר משעה רץ 5.7, סבע ב84 דקות 7.8. נתונים עלובים.
מליקסון אגב דווקא כן מוציא מעצמו דרך קבע סביבות 10.
צריך למצוא מערך שיחביא אותם הגנתית וינצל את החוזקות שלהם התקפית.
ב4-3-3 זה אולי יעבוד רק אם סבע חלוץ מרכזי וגם זה בספק.
אולי שווה לשקול לעתיד 4-4-2 יהלום או את אותו עץ אשוח שבכר ניסה בכמה משחקים. אבל חייב לעשות התאמות בסגל בשביל כך.
