sumsum כתב:תשאל את בלבול, לנדאו, גיא לוי,גוטמן,ניר לוין, ועוד כאלה שבטווווח פספסתי, למה הם לא לקחו איתם שחקנים מהפועל ב"ש? מה אין מוכשרים? מה כל שחקני הבית מוכנים להשאר בב"ש בכל מחיר?
אה ואלה שכן יצאו מכאן...מלבד ברדה ובניון הצליחו? 2 שחקנים ב25 שנה?
זה כשלון מהדהד של שחקני השכונות בב"ש
נכון תחזיר לי ותאמר 'מה כל שחקני החזוק שהביאו היו טובים?? אז התשובה היא לא
אבל שכן הביאו שחקנים ברמה..קדוסי ומליקסון, כבדה, רואים את ההבדל בין שחקנים חובבניים לשחקנים מקצועניים ברמת היכולת וברמת היחס למקצוע
אז אני יודע ובטוח שאף מאמן לא יסמוך על דור דוידי בתור שוער ראשון וזה די שטותי לדבר על כך, לא מדובר על שוער נבחרת מהולל עם קרדיטציה, לא כזה שהותיר רושם ומבוקש במקומות אחרים אבל אתה מתעקש, לתת צ'אנס כי 'חייב', אז זהו שלא חייב, חייב מקצוענות ואם מאמן מחליט לא לתת אז לכבד את דעתו כי מסתבר שהוא לא היה היחיד, למרות שנתן קרדיט רב מאוד לשחקנים הצעירים ואצל לוי שיחקו הכי הרבה מזה שנים..בלשון המעטה לא הותירו רושם מיוחד (למעט אלקיים, וגם הוא הסתחרר מכך, ונפנף בהצעות מקבוצות אחרות ואיים שיעזוב, אז שיעזוב)אז באמת...אתה מדבר איתי כאילו אוונס משחק בב"ש
והפורטוגלי של מנצ'סטר יונייטד מתדפק על דלתות ההרכב וגיא לא פותח לא..נו באמת
שמע אספר לך סיפור עלי, שחקן כדורגל בינוני - שיחקתי בקבוצות הנערים של המועדון, יום אחד הגיע שחקן, צנום, נמוך ורכרוכי כזה הוא עשה לנו קרקס...כולם ידעו שהוא יהיה תותח-יוסי בניון
שחקן נוסף ששיחק איתי אליניב ברדה היה מטר ופנל, פשוטו כמשמעו, אבל הוא להטט לו עם הכדור..ידעתה ישר...שאם לא פציעה או משהו מטורף, הוא יהיה שחקן גדול
אז תגיד 'נו אז מה, זה לא אומר כלום', מי שמבין כדורגל מספיקה לו נגיעה קטנה לראות כשרון כמו שברור שאלקיים שולט בבעיטות החופשיות, ושלאיגור מסירות ארוכות בשליטה אבסולוטית ושהוא שולט בשתי הרגליים, ושזולו איטי ולא מכופף ברכיים, האמן לי, כשרון מתבטא בכל נגיעה, בכל תנועה, בכל גליץ' (מה שאסולין לא עשה פעם אחת בחיפה), לא צריך ל1000 הזדמנויות, ויתרה מכך אציין ואומר שלשיטתי הזדמנויות לוקחים ולא מקבלים.
1. כפי שאמרתי, לא כל שחקן באר שבעי יכול להיות אליניב ברדה, בטח לא יוסי בניון (שלדעתי יהפוך בשנים הקרובות לגדול שחקני ישראל בכל הזמנים). תומר חליבה היה ושיחק בבית"ר י"ם, הפועל ת"א ואשדוד. לא שחקן מפתח, אבל עם לא מעט הופעות. היום אגב הוא משחק בהרכב של הכח מליגת העל. יניב אלול שיחק בהרכבים של אשדוד ובני יהודה שרצו שהוא ימשיך. אלעד בונפלד שיחק במכבי ת"א (לטעמי אף שיחק איתם בליגת האלופות). אסי רחמים שיחק באשדוד, סתיו בבני יהודה, חזות באשדוד. גם צגאי (שאני אישית לא מעריך בגלל האופי) משחק היום בליגת העל, גם סמדג'ה שיחק במספר קבוצות בליגת העל. ואני בטוח שיש עוד באר שבעים ששיחקו בליגת העל. אומנם אף אחד מהם לא השאיר חותם ברמה של ברדה ובניון, אבל כפי שאמרתי היו שחקנים מבאר שבע שיצאו ושיחקו בהרכבים של קבוצות אחרות בליגת העל.
2. לא על כל שחקן אפשר לראות מיד את הכישרון. על יוסי אלקיים קל הרבה יותר לראות את הכישרון בגלל החוצפה החיובית, המסירות, הבעיטות. אני רוצה להזכיר לך את בלסינג קאקו שהתאמן כאן חודש לפני שהוחתם. דיויד קורמן שבחודשים הראשונים לא הבינו מה הקשר בינו לבין כדורגל. אני גם רוצה להזכיר לך שבשנה שעברה כשאסולין שיחק כקשר התקפי מצד שמאל (מול הפועל ר"ג בגביע הטוטו), הוא הרשים ונבחר לאיש המשחק אחרי שגם הדביק כדור למשקוף ושלח עוד 2 פצצות ליד הקורה.
לא בטוח שאסולין או דוידי טובים כאלקיים, לא בטוח שהם בכלל מספיק טובים כדי להיות כאן, אבל כדי לקבוע זאת צריך יותר ממשחק אחד.
3. הדיון כאן, ואני מבהיר זאת כי כל פעם לוקחים אותו לכיוונים אחרים, הוא על המקרה הספציפי שעומד מולנו ונוגע לשאלה מהי טובת הקבוצה כעת, לאחר עליית הליגה. האם טובת הקבוצה היא שאורן ניסים, המבוגר בגיל שלא יהיה כאן בשנה הבאה ושאני מעריך אותו מאוד על הלחימה ללא פשרה שלו, ישחק, או שעדיף לתת ליוסי אלקיים, שיהיה כאן בשנה הבאה ונחשב לשחקן צעיר עם כישרון, יקבל את הדקות. גם אם כרגע ניסים טוב מאלקיים (לא חושב שכך הדבר), יתכן שלמען העתיד, עדיף שאלקיים יקבל כעת את הדקות, יטעה כרגע, יצבור ביטחון כרגע, מאשר שיעשה זאת בעתיד. כרגע, אם כל הכבוד, השערים שדוידי חוטף, הרכות שאסולין מציג, הכדורים שאלקיים מאבד, ואפילו הטעויות בהגנה שרפי עמוס יעשה, הם בבחינת שכר לימוד.
לא יודע אם כל הנ"ל יהיו כאן בעתיד. אבל אם הם יהיו, אני מעדיף שאת שכר הלימוד הם יעשו היום, כשהדבר יפגע בקבוצה בצורה מינמלית, מאשר שאת שכר הלימוד שלהם הם יעשו בליגת העל.
4. משהו קטן שאני מאוד מאמין בו נקרא הכנה מנטלית. ודברי כעת לא קשורים לסוגיית שחקני הבית ספציפית. שחקני כדורגל הם בני אדם כמו כולנו, עם רגשות, עם מחשבות, עם פחדים. במיוחד בגיל צעיר כשעוד אין להם ניסיון. אפילו את ראיין גיגס ופול סקולס פרגוסון מכין מנטלית לפני משחקים גדולים. הכלל לגבי צעירים והכנתם המנטלית ביוניטד מתרחשת גם לגבי השחקנים הבכירים לפני משחקים גדולים. למשל, כבר מתחילת השבוע הנוכחי שחקני יוניטד יודעים מי הם ה11 שעולים לגמר ברומא. כי שוב, כל שחקן, גם הוותיק והמנוסה ביותר, מתרגש ממעמד כזה. הלחצים גדולים, והכנה מנטלית היא חשובה.
אני מבין שכשאני משתמש ביוניטד כקבוצה יש כאלה שיסתכלו עלי בלגלוג ויגידו איך בכלל הוא עורך השוואה בין הכדורגל הישראלי לכדורגל העולמי. אבל אני לא עורך השוואה כאן אלא נותן מודל מסוים, שיש לשאוף אליו. מי שלא מסכים עם דברי, מוזמן להסתפק בלופא קדוש ובטכניקה נעלה הרכב, ניתן להם כדור, ונראה מה יהיה. צעירים, מבוגרים, משחק חשוב, לא חשוב, שטויות, הכל אותו הדבר. שיקחו כדור ויראו מה הם עושים.
אני לא מאמין בכך ואני מאמין שכל משחק לגופו, כל שחקן לגופו, לבטח שחקן צעיר שעולה לבכורה בהרכב כשהוא יודע שאין לו את אמון המאמן. אתם יכולים לצחוק, אתם יכולים לזלזל, אבל אתם לא יכולים להתעלם מכך שדוידי לא עיוור והוא ידע עוד בתחילת המשחק שהוא ברירת מחדל ושגיא לוי לא סומך עליו. לא מדובר רק בסיטואציה הרגילה של שוער שני שיודע שהוא פחות טוב מהשוער הראשון. אלא פשוט צעיר שיודע שלמרתו שהשוער הראשון פצוע ועומד לפני פרישה, רק לחצים כאלה ואחרים, מאפשרים את הצבתו בהרכב.
אני אפילו הייתי מגדיל להגיד שבקבוצת כדורגל צריך פסיכולוג ספורט, ובדיוק לדברים האלה.
אבל שטויות, כפי שכבר אמרתי בעבר, מדובר בשחקן בית, ככה שלא באמת כדי לנתח את הסיטואציה הנוכחית, לא באמת כדי להבין מה עבר על דור דוידי, בואו פשוט נגיד שהוא באר שבעי והוא לא טוב.
נ.ב
ניר, תן לי שדור יהיה 80% ממה שאסי היה לנו במהלך הקרירה ואני קונה את זה בשתי ידים. למרות שעכשיו קל לבקר את אסי לפני פרישתו, מדובר בנכס עצום שהיה לנו הזכות לחזות בו. גם שוער יציב וגם מנהיג.
העליתה חיוך על פני
