קראתי את זה ופתאום ראיתי טיפה מתגלגלת על הנייד. קשה להסביר זאת לאחד האדם. יש לי הרגשה שרבים פה יבינו דוקא....
מאור מליקסון בראיון לנדב יעקבי בישראל היום:
"מאז הפרישה מאימון לא הצלחתי למצוא את כוחות הנפש להגיע ולראות מהיציע את הפועל באר שבע. כשבאר שבע העפילה לגמר הגביע בעונה שעברה, החלטתי שאני בא. עליתי על האוטו ויצאתי לכיוון בלומפילד. אבל כשכמעט הגעתי קיבלתי לפתע התקף חרדה. הסתובבתי וחזרתי הביתה".
"הכי קשה היה לפרוש ממשחק פעיל. כששואלים אותי למה אני הכי מתגעגע, זה לשחק כדורגל. זה מה שהכי אהבתי לעשות. הייתי בן 35, הרגשתי שאני בכושר טוב, ראיתי את עצמי משחק עוד 4-3 שנים, אולי בבאר שבע ואולי במקום אחר".
"זה מצחיק להגיד שגם אני וגם אליניב התמזל מזלנו שלא אנחנו החלטנו לפרוש. זה הוחלט בשבילנו. נכון, כמעט נהרגתי, אבל מצד שני לא הגעתי למצב שאני אומר לעצמי שזה נגמר".
"קיבלתי המון הצעות אטרקטיביות, מתקשורת הספורט, מהכדורגל, אבל אני לא מרגיש שמצאתי את הדבר שהכי עושה לי את זה, אז סירבתי. לא מאשים אף אחד, אבל אני עדיין לא סגור על עצמי".
"בתקופה האחרונה אני כותב סדרה לטלוויזיה יחד עם ירון ארזי. היא קשורה לכדורגל ומשתמשת באותה שפה הומוריסטית כמו בספרים".
אחד הרגעים הכי זכורים שלך היה כש"תלית" את החולצה אחרי השער מול מכבי ת"א במשחק: "זה היה מתוכנן, שחזרתי את מה שמסי עשה כמה שבועות קודם. אני הרי מעריץ ענק של מסי. אגב, בניגוד למה שנאמר, עשיתי את זה מול האוהדים של באר שבע שישבו ביציע העליון, כי בתמונה רואים את האוהדים של מכבי שישבו למטה".
"הייתי אמור להיות בגמר המונדיאל. סגרתי כבר את הטיסה לקטאר, אבל בסוף החלטתי שאני לא מסוגל לטוס כדי לראות את המלך שלי מתרסק עוד פעם. בסוף ראיתי את הגמר בבית, כי פחדתי להיות עם אנשים. רק אני, אמא של אשתי והבן שלי ישבו וראינו. ואני בוכה. לא חשבתי שאגיע למצב ששחקן כדורגל יגרום לי להרגיש ככה. היתה תקופה בקריירה שרציתי שהוא יצליח יותר ממני. אני לא יודע איך להסביר את זה. מבחינתי מסי הוא הגדול מכולם בכל הזמנים, ובפער".
בפודקאסט אתה לא מסתיר את אחדתך להפועל באר שבע ויש הרגשה כאילו אתה הסנגור שלה בתקשורת ה"תל־אביבית", שבה היא לכאורה לא מקבלת את הכבוד המגיע לה: "אני לא מתבייש באהדתי ובקשר שלי לבאר שבע. כולם יודעים את זה, אבל יש בכך גם אספקט הומוריסטי. אני מודה שלא אבקר את באר שבע עד הסוף, כי זה מקום שהיה הבית שלי יותר מעישור. אם הם ישחקו לא טוב אני אגיד כמובן, אבל אני לא יכול להיות אובייקטיבי, זה חלק מהעניין וצריך לקבל את זה".
"כשאלונה פיטרה את ברדה ומינתה את רן קוז'וך, זו היתה סיטואציה מאוד בעייתית מבחינתי. כי אליניב הוא יותר מחבר, הוא אח. והוא גם מאמן אדיר. ולמרות זאת, כשקוז'וך הגיע הייתי בין הראשונים להגן עליו, כי מבחינה מקצועית הוא מאמן מצוין. ואין לזה קשר למה שאני חושב על אליניב ועל הפרידה ממנו. כי מה קוז'וך אשם בזה שאליניב, שהוא אח שלי, פוטר? הרי בסוף מישהו צריך לאמן את הקבוצה".
"זו אחת הסיבות לכך שאני לא נמצא במקומות האלה כפרשן, אבל אם יום אחד זה יקרה, אשאר אותו מאור. לא תהיה ביקורת נוקבת מצידי על הקבוצה. ואם לא יקבלו את זה, אז הכל בסדר. אני חושב שאוהדים של קבוצות אחרות מעריכים את זה. מה עדיף, שאשב שם ואומר שאני לא אוהד אף אחד? זה מה יש, זו החבילה".
ב־20 שנות קריירה, מה היה המשחק הכי מרגש מבחינתך? "משחק האליפות של באר שבע ב־2016 נגד סכנין. ממש הרגשתי שיש לי על הגב 40 שנה. לא נולדתי בבאר שבע, אבל הרגשתי הכי באר שבעי מכולם. למרות שסכנין הובילה, לא היה לי ספק שננצח. גם אם היו מובילים 0:2. בישלתי את השוויון לבוזגלו, הבקעתי את השער השני ואני זוכר את עצמי משחק ובוכה. שום דבר לא משתווה לרגשות שהיו במשחק הזה. זה היה מטורף, אוהדים בכו כשעלינו לחימום".
אגדות אינן מתות לעולם
-
אורי אדום בנשמה
- הודעות: 16320
- הצטרף: 29 ספטמבר 2008, 11:59
- Title: הפועל באר שבע בנשמה שלי
Re: אגדות אינן מתות לעולם
אגדה
אין כאלה שחקנים ואין כאלה אנשים
בשבילי הוא הגדול מכולם אי פעם
אין כאלה שחקנים ואין כאלה אנשים
בשבילי הוא הגדול מכולם אי פעם
-
Melikson24
- הודעות: 3981
- הצטרף: 05 פברואר 2024, 09:45
- Title: CrazyRed
Re: אגדות אינן מתות לעולם
אגב מה עם איזה טקס פרידה/פרישה?לא קיבלנו עד עכשיו.
Re: אגדות אינן מתות לעולם
אני עדיין מדמיין משחק פרידה יחד עם ברדה, הובאן, אוגו, ראדי ודה בריינה.