הגעתי לשעריך בשנות ה-70 ילד ביישן...
בקשתי מזרים "תכניס אותי בבקשה",
בזמן שאחי הבוגר קפץ פנימה מעל החומה...
הישיבה המרוחקת על הבטון,
החשמל באויר והמתח בתוך האצטדיון,
השירה שבזמנו כל ילד שינן ומילמל,
"ליברפול באנגליה...באר שבע בישראל"...
האליפות המתוקה עם היכולת המופלאה,
קבוצת הפאר ושמות השחקנים הנפלאים,
הכל צרוב עמוק בזיכרון כבר עשרות שנים...
ההנצלות המאושרת מהירידה בשנות השמונים,
לעומת העצב העמוק כשירדנו בשנות ה- 90...
המאבק מול אלי זינו שארך שנים מיותרות,
הגלות בליגה השנייה והריחוק מהכותרות...
ואז שוב תקופה של התחדשות והצלחה,
מאז שכבשה את שעריך אלונה המלכה....
היה שלום אצטדיון מיושן קשיש עתיר זכרונות,
היה שלום ולא להתראות,
על חורבותיך תוקם שכונה חדשה ויבנו מגדלי דירות,
אז שלום לך, אנחנו עוברים לטרנר....חדורי תקוות,
מי יתן וגם שם ניזכה בתואר האליפות.
