אסכולת ארבע הקבוצות

אני קורא במספר אתרים על השנאה של אוהדי קבוצות כמו נתניה, הפועל חיפה ואשדוד אלינו וזה פשוט לא מובן לי, אני לא זוכר שזה היה ככה לפני מספר שנים, מה גם שמשחקי מרכז הטבלה מול אותן קבוצות היו מרתקים ומעניינים. יש כאן משהו הרבה יותר מובנה מאשר איזו הסתה תקשורתית.

בעידן הישן יותר הכדורגל היה ייצוגי, קבוצות כמו בני יהודה, שמשון, נתניה ויפו באמת ייצגו אזורים בדומה לבאר שבע. כאשר החליטו על צמצום הליגה כל הקבוצות האלה קרסו או החליפו את הזהות שלהם או סתם הפכו לקבוצות בינוניות לא יציבות. בניגוד לדעה התקשורתית, בריחת הקהל היא תוצר של הפיכת הליגה למזבח של ארבע קבוצות כשכל השאר צריכות להגיד תודה שהן קיימות.

הגישה הרווחת כיום היא ברורה: או שאתה אוהד של ארבע הגדולות או שאת לא שווה כלום, הם כל נהנים לראות את מה שקורה ביפו בליגה נמוכה, זה כל כך רומנטי, אבל עד ליגת העל. בליגת העל יש ארבע קבוצות ותפאורה של כמה פראיירים שיבואו לכל משחק בכל מחיר ואין מה להתייחס אליהם. עצוב שקבוצות כמו נתניה והפועל פתח תקווה מביאות למשחקי חוץ מאה צופים.

השנאה לזן הנכחד הזה שנקרא אוהדי הפועל באר שבע על ידי אותן קבוצות שאיבדו את ערכן בליגת הפולחן לארבע קבוצות היא ברורה. אבל למה עיתונאי ארבעת הגדולות כל כך רוצים בהכחדתנו? הרי בינתיים אנחנו לא מסכנים את קיומו של הקרטל, אפילו הם היו צריכים לשמוח שיש קבוצה אטרקטיבית חמישית.

אוהדי ארבעת הקבוצות הגדולות מסתתרות מאחורי שמות נשגבים כמו תל אביב, חיפה, ירושלים אבל בפועל הם באים מחולון, בת ים, ראשון לציון, הרצליה, קריות, רמלה, לוד וערים שקל לקטול כל אחת מהן בכל סטטיסטיקות פשע או לקטול את ראשי הערים שלהן. כמעט לכל הערים האלה הייתה נציגות של שנים בליגת העל או בצמרת הליגה הלאומית, אבל קשה להגיד: “אני אוהד ראשון לציון" זה לא אטרקטיבי כמו להגיד:”יאללה ביתר”.
מכאן השנאה לקבוצה היחידה ששמרה על זהותה.

התקשורת כרגע כביכול ירדה מאיתנו ומחמיאה לאוהדים על מפגיני התמיכה, אבל המסר שעובר הוא: אוהדי באר שבע הברברים קיללו 24 מחזורים וכבר שני מחזורים הם מתנהגים כמו בני אדם, אנחנו כבר נתפוס אותם בפינה יום אחד. מעניין שהשבוע היו רגעים של שריקות בוז בדיוק כמו במחזורים מוקדמים יותר במהלך העונה, כאשר רוב הקהל רוב הזמן עודד, אבל לא הוזכרה על כך מילה, כרגע האינטרס לדבר על העידוד.

האמת היא הפוכה, ההתנהגות במחצית השנייה באשדוד ובמשחק שלאחריו היא היוצאת דופן, שלושת הביקורים בבלומפילד היו זהים לחלוטין מבחינת כמות הקהל וההתנהגות, אך רק במשחק נגד מכבי דיברו על הכמות ועל מפגן העידוד הבלתי פוסק.

כרגע יש הרגשה כמו במשחק גביע, לקהל אסור לעשות טעות קטנה כי הוא מיד יודח, כל שריקת בוז מהקהל היא איום על קיום המועדון. כל איזה פרשן מאזור תל אביב, כלומר חולון, רמת גן פתח תקווה, יכול להוריד אותנו מתי שבא לו.

הבעיה כרגע היא לא מה התקשורת אומרת עלינו, הבעיה היא עתידנו, כמעט כל אחד מבין שהישארותה של אלונה או הגעתו של מישהו כמוה חיוני כדי שיהיו שחקנים בסדר גודל של מליקסון וליאור אסולין. אם היא באמת תעזוב, סביר להניח שניראה במקרה הטוב כמו הפועל פתח תקווה, במקרה הפחות טוב נשחזר את ארבע השנים האחרונות.

צריך להגיד את האמת בפרצוף, יהיו עוד ימים יפים של עידוד ותמיכה ויהיו עוד ימים של קללות ושריקות בוז, אבל חייבים לשים קץ לערפל הזה. ברור שעדיף שאלונה תישאר, אבל עדיף לדעת שהולכים לסבול מאשר הרגשת החרב על הצוואר שבו כל אחד מהיציע יכול בהחלטה של רגע להוריד אותנו ליגה. כמה זמן זה יימשך ככה? שבועות? חודשים? שנים? זה בלתי מתקבל על הדעת.