זה היה צריך להיות כמובן בצורה הכי דרמטית. אוהדי באר שבע הרי לא מכירים דרך אחרת. מאית שנייה אחרי שהרשת זזה הסתכלתי על לוח התוצאות והספקתי לראות איך 89 הופך ל-90, הדקה הכל כך מוכרת. כמובן שער נגיחה של בלם שלא הבקיע שלוש שנים בזכות יציאה איומה של שוער שנתן משחק ענק עד אותו רגע, אבל אחרי 20 קרנות במשחק מי יכול להאשים אותו?
מהצד השני עמד יצחק שום. כבר הרבה זמן אני מתלבט האם הוא באמת מאמן מבריק או שפשוט תמיד זכה להיות במקום הנכון בזמן הנכון, עם הרבה קשרים ומזל? הדאבלים ביוון ובבית"ר כמו גם ההישג ההסטורי עם מכבי חיפה לא נותן לו נקודות זכות בעונה הכי גרועה בקריירה שלו, שממול עומדים אלה שטוענים שהוא אף פעם לא היה באמת מוצלח אלא יותר בר מזל.
נשמע מופרך? לא במדינתנו. די להסתכל על הקבוצה של עזורי, שמצליחה פעם אחרי פעם להתגבר על סגל שערורייתי, חוסר סדר במגרש, היעדר מנהיגות ותכנית משחק ואיכשהו לחלץ תוצאות שלא משקפות בכלום מה שקורה על המגרש. עם מקום שמיני וליגה עם לפחות עשר קבוצות שמתעקשות לבזות את עצמן שבת אחרי שבת עוד יכול להיות שלעזורי יהיה רשום בקורות חיים מקום שביעי מרשים עם עולה חדשה.
סיפורו של פדידה - עוד לא הושלמו שתי דקות וחנן פדידה עם בעיטה מפתיעה (שנעזרה גם היא בהרבה מזל) גורם להרהורים חדשים אצל אלו שביקרו את ההחלטה לפתוח איתו כל השבוע, כולל עבדכם הנאמן. שעתיים ולא הרבה פעולות חיוביות נוספות על הדשא אחר כך הוא יתראיין ויצוטט עם המשפט: "יש הרבה אנשים שליכלכו בשבועות האחרונים והתשובה שלי היא על המגרש." נראה שמישהו קורא הרבה באתרים.
אין לו למה להיעלב. בניגוד להמון ביקורות אינטרסנטיות ומתלהמות שנשמעות בעולם הכדורגל, לאף אחד אף פעם לא היה משהו אישי נגדו. שחקן שמשקיע, חי את המשחק ומתלהב אחרי כל גול כמו ילד שאוהב כדורגל, אלה דברים שכולם אוהבים. בשורה התחתונה, הביקורת עליו במידה רבה נובעת מהתסכול מעזורי, הרי איך יכול להיות שאחרי 20 שחקנים חדשים יפתח בהרכב ליגת העל שחקן שהיה שחקן ספסל בלאומית במשך שלוש שנים, ועוד על חשבון חלוץ שהיה מלך השערים של העונה שעברה באותה ליגה? אבל יש גבול לכל תעלול וגם השער שלו לא הביא את הנקודות.
סיפורו של אוקוגו - הקשר האחורי האהוב מעונה שעברה הופך אט אט לדמות טראגית. אחרי שיובש כל הסיבוב הראשון, כל הכנסה שלו בשבועות האחרונים מסמנת פחד ולחץ בספסל הבאר שבעי. החלטה שערורייתית של עזורי, שלא השכיל לראות איך בית"ר מפקירה את כל החלק האחורי שלה בצורה מחרידה בשביל ללחוץ ולהשיג את השוויון. השער השני היה יכול להיות כל כך קל להשיג עם עוד שחקן התקפי מהיר (מישהו אמר קדוסי?) מול האין הגנה של בית"ר. אבל יש גבול לכל תעלול וגם החילוף הזה הסתיים בשער שוויון.
סיפורו של סוארס - מסמן את התקווה. יכולים עד מחר להתווכח עם העלות מוצדקת או לא מוצדקת, בינתיים אנחנו נהנים משחקן שמראה יכולת מרשימה, מספר חילוצי כדור איכותיים ובעיקר שקט וקור רוח. לא יודע מי אחראי יותר או פחות לדחיפת העסקה הזאת, אבל טוב לדעת שבמערכת הבינו שבהיעדר מערך סקאוטינג מאורגן עדיף ללכת על סחורה מוכרת. אבל יש גבול לכל תעלול וגם שחקן איכותי אחד לא יכול למנוע שער אחרי 90 דקות של לחץ בלתי פוסק.
סיפורו של הרוש - שתי עבירות במהלך אחד שבהחלט ייכנס לספרי ההסטוריה, תוך כדי סידור מצב נייח מעולה לבית"ר בדקה האחרונה של תוספת הזמן. יותר מהכל ההתפרעות הזאת מסמנת את הלחץ והפאניקה ששררה בקבוצה. שער שוויון אחד הכניס את כולם להיסטריה. שני אדומים, המון עבירות, שני מצבים קורצים לבית"ר והכל בארבע דקות שבקלות כמעט סידרו לבית"ר מהפך הירואי. קבוצה מאומנת כבר אמרנו? אבל יש גבול לכל תעלול ואי אפשר לשבור לאוהדי באר שבע את הלב עד כדי כך.
